הלכסיקון – בלשנות אונליין

אחריותיות

מזל שמתחילה שנה חדשה, וחברות הביטוח שולחות ללקוחותיהן הנאמנים לוחות שנה. אלמלא לוח השנה של "מגדל", מאיפה הייתי לומד את המילה החשובה "אחריותיות"?

אחרי שבשלב ראשון פשוט חשבתי שמדובר בטעות דפוס, החלטתי לברר את העניין, ומסתבר שאכן יש מילה כזו. אפשר להתווכח עד כמה היא נחוצה (לי היא נשמעת כמו משהו שהומצא ע"י אנשים שמעבירים סדנאות בנושאי ניהול ושהרגישו שאם הם לא יחדשו את מאגר המילים המפוצצות שלהם הלקוחות יעברו למתחרים). אבל מבחינה בלשנית מה שיותר מעניין בעיני במילה הזו הוא המבנה שלה ו/או תהליך הגזירה שלה, שנראה כמו מורפולוגיה רקורסיבית.

מבנים רקורסיביים – מבנים שכוללים בתוכם תת-מבנים מאותו סוג – הם בין המאפיינים העיקריים של שפה אנושית, אבל בד"כ מוצאים אותם בתחביר. הדוגמא הבנאלית ביותר היא שעבוד: מה שנראה כמו משפט יכול להיות חלק ממשפט גדול יותר, שגם הוא יכול להיות חלק ממשפט גדול יותר, וכו', כמו בדוגמאות הבאות:

אני חושב על זה.
אתם חושבים שאני חושב על זה.
היא חושבת שאתם חושבים שאני חושב על זה.
וכו'

דוגמא פשוטה נוספת היא העובדה שצירוף שמני (צירוף שבנוי סביב שם עצם) יכול להיות חלק מצירוף יחס (הבנוי בד"כ ממילת יחס וצירוף שמני), וזה יכול להיות שוב חלק מצירוף שמני:

הפרחים (=צירוף שמני)
עם הפרחים (=צירוף יחס)
החולצה עם הפרחים (=צירוף שמני)
עם החולצה עם הפרחים (=צירוף יחס)
האישה עם החולצה עם הפרחים (צירוף שמני)
וכו'

בניגוד לתחביר, שבו הרקורסיה היא מאפיין מרכזי, רקורסיה בתחום המורפולוגיה (=יצירת מילים) היא דבר הרבה פחות נפוץ. למשל, אף אחד לא יעלה על דעתו שפועל שהוספנו לו סיומת של זמן/גוף/מין/מספר (למשל, "הלכתם") יכול לקבל סיומת נוספת מאותו סוג ("*הלכתמנו"). אבל מסתבר שיש תהליכים מורפולוגיים שאיתם זה אפשרי. זה הזמן לחזור למילה "אחריותיות" ולפרק אותה:

אחראי (שם תואר)
אחריות (שם עצם)
אחריותי (שם תואר)
אחריותיות (שם עצם)

די קל לראות מה קורה כאן: הסיומת -ות הופכת שם תואר לשם עצם (טפש-טפשות, עצלן-עצלנות, יעיל-יעילות וכו'); והסיומת -י הופכת שם עצם לשם תואר (הגיון-הגיוני, פלא-פלאי, גאון-גאוני וכו'). ואם מוסיפים את שתי הסיומות הללו לסירוגין, מקבלים מה שנראה כמו מורפולוגיה רקורסיבית לכל דבר.

בשלב הזה, השאלה הבלשנית המתבקשת היא: אם יש כאן חוק רקורסיבי, אפשר להפעיל אותו שוב ושוב? האם אפשר לייצר גם את המילים אחריותיותיות, אחריותיותיותיות וכו'?

קצת קשה לתת תשובה חד משמעית. מצד אחד, אם יש חוקיות, אז הנחת היסוד היא שאפשר להפעיל אותה שוב ושוב: חוק דקדוקי שקובע שמותר להפעיל אותו לא יותר מפעמיים הוא דבר "חשוד" במונחים בלשניים. אבל מצד שני, ברור שה"מילים" הללו נשמעות מופרכות בעליל. קרוב לודאי שהסיבה לכך היא לא שהדקדוק אוסר על הוספת הסיומות הנ"ל יותר מפעמיים ברצף, אלא משהו אחר. אחת התכונות של המורפולוגיה הגזירתית (כזו שיוצרת מילים חדשות) היא שלא כל מילה שאפשר בעקרון לייצר אכן קיימת (למשל, ניתן להעלות על הדעת שנוסיף את הסיומת -ות לתארים "כחול", "ישן" או "חשוב" כדי לקבל שם עצם, אבל בפועל שמות העצם הללו לא קיימים). וגם כשמילה קיימת, משמעותה לא תמיד צפויה ו"שקופה"; למשל, בהחלט ייתכן שהתגובה הראשונית שלכם ל"אחריותיות", אחרי "יש מילה כזאת?", היתה "מה זה אומר?". מסיבה זו, קצת קשה לחשוב על מילה היפותטית כמו "אחריותיותיות" כמילה בעלת משמעות (שתהיה שונה מספיק מזו של "אחריות" ואחריותיות" כדי להצדיק את כל העסק).

האם יש עוד מילים כמו "אחריותיות"? הדוגמא היחידה שעולה לי בראש כרגע היא "בטיחותיות" (בטוח-בטיחות-בטיחותי-בטיחותיות). אם יש לכם דוגמאות נוספות, אתם מוזמנים להוסיף בתגובות.

אתם לא חייבים להגרי(א) איתי

לפעמים אנחנו שוכחים עד כמה המשימה של שימוש בשפה היא משימה מורכבת, ולא מספיק נותנים קרדיט למוח שלנו על העבודה המדהימה שהוא עושה. אבל גם בתוכנה הכי משוכללת יש פה ושם באגים, ולפעמים הבאגים האלה הם הדבר הכי נחמד שיש.

בשבוע שעבר הוזמנתי לתת הרצאה באוניברסיטה העברית. למרות שהרצאות בבלשנות הן בד"כ באנגלית, בפורום המצומצם שבו היה מדובר התבקש שנדבר בעברית. סייגתי את העניין בכך שאני מקווה שלא תהיה לי בעיה עם הטרמינולוגיה בעברית, כי למעשה אני כמעט אף פעם לא מדבר על בלשנות בעברית: אני מלמד באנגלית (כי הבלשנות בבר אילן היא במסגרת המחלקה לאנגלית); כנסים בבלשנות, גם בארץ, הם באנגלית; וגם מאמרים שאני כותב, אפילו אם הם עוסקים בעברית, הם כמעט תמיד באנגלית. למעשה, הבלוג הזה הוא כמעט המקום היחיד שבו אני עוסק בבלשנות בעברית. לכן היה סביר לצפות שבמוקדם או במאוחר אני אתקל במונח מקצועי שאני לא יודע, או לא זוכר, איך אומרים אותו בעברית.

לא עברו חמש דקות מתחילת ההרצאה, והמוח שלי פתר בעיה שכזו עוד לפני שהספקתי להבין שהיא קיימת. נושא ההרצאה היה משפטים עם האוגד "זה", כמו "זבוב במרק זה בריא" או "שני אורחים זה מעצבן". הבעיה העיקרית שרציתי לדון בה היא העדר ההתאם במשפטים כאלה: לא משנה אם הנושא הוא יחיד או רבים, זכר או נקבה- האוגד נשאר "זה", והפרדיקט, אם הוא שם תואר, נשאר בצורת הזכר יחיד (למשל, אי אפשר להגיד "זבובים במרק זה בריאים"). ופתאום מצאתי את עצמי אומר שבניגוד למשפטים עם האוגד "הוא", במשפטים עם "זה" הנושא לא יכול להגרי עם האוגד.

מאיפה בא לי "להגרי"? המונח האנגלי הוא to agree. ולמרות שיש מונח עברי (להתאים), המוח שלי החליט כנראה שזה לא זה, ושיש דרך טובה יותר לעברת את המונח האנגלי. אני יכול לחשוב על כמה גורמים ש"קשרו קשר" כאן:

מספר העיצורים ב-agree הוא כזה שיכול להשתלב בקלות בפועל עברי ב"הפעיל"
בין שני העיצורים ב-agree אין תנועה, כמו בין שני העיצורים הראשונים של השורש ב"להפעיל"
ההקבלה בין התנועות ב-agree לתנועות ב"להפעיל": a-i
העובדה שיש פועל עברי כמעט זהה, "להקריא", שנבדל מ"להגרי(א)" רק בתכונית פונולוגית אחת (העיצור הבלתי קולי k לעומת העיצור הקולי g)
העובדה ש"להתאים" הוא פועל שהמשמעות הנפוצה שלו היא המשמעות של תיאור מצב או תכונה סטטית (למשל "המכסה מתאים לסיר"), בניגוד למשמעות התיאורטית של to agree שאליה התכוונתי, שניתן לתרגם גם כ"ליצור התאם"

וכמובן, העובדה הפשוטה שאני לא משתמש לעתים קרובות במונח העברי, ולכן המונח האנגלי היה לי "על קצה הלשון", ורק צריך היה למצוא דרך לשלב אותו בסביבה העברית.

היפה כאן הוא התפקיד המרכזי של המרכיב הפונולוגי: אני לא חושב שהיה יוצא לי "הגריאו" בעבר, או "מגריאים" ברבים; ההתאמה המושלמת בצורת המקור היוותה כאן כנראה תנאי הכרחי ל"מיזוג" בין המילה האנגלית לתבנית העברית.

אז אתם לא חייבים להגרי(א) איתי, אבל לדעתי זו מילה נפלאה.

אה, כזאת מין מכונה…

השבוע הגיע אלי מייל מהאוניברסיטה עם הכותרת הבאה:

Group purchase of a real-time machine

אולי זה בגלל שכשהייתי ילד ראיתי יותר מדי פעמים את "מנהרת הזמן" (החופש הגדול לא היה החופש הגדול בלי זה), אבל כשראיתי את הכותרת הצלחתי להתעלם מהמקף, ולתהות אם יש באוניברסיטה עוד כמה דברים מגניבים שלא ידעתי עליהם חוץ מאשר קניה קבוצתית של מכונת זמן (אמיתית!). זה לקח עוד כמה שניות עד שהמציאות טפחה על פני והבנתי שלא זו המכונה שעליה מדובר.

דו-משמעות תחבירית זה אחד הדברים החביבים ביותר שיש בשפה טבעית, ואין קורס מבוא לתחביר גנרטיבי שלא חוגג על זה. מדובר כאן במשהו שיטתי לחלוטין: קחו באנגלית רצף אקראי של שם תואר ושני שמות עצם, ותקבלו דו משמעות, גם אם אחת מהמשמעויות (או שתיהן) תהיה קצת מאולצת. למשל, yellow dog chair (כסא כלבים צהוב/כסא לכלבים צהובים), silly car soup (מרק מכוניות טפשי/מרק מכוניות טפשיות), fake dream bag (תיק חלומות מזויף/תיק חלומות מזויפים), וכו'. כמובן שאם אחת האפשרויות כוללת צירוף מוכר וקבוע, זו תהיה המשמעות שתבלוט לנו. למשל, ביקורת על טאבלט סיני שקראתי הבוקר כללה את הצירוף poor quality control, וכמובן שהמשמעות הטבעית כאן היא "בקרת-איכות גרועה" ולא "בקרה של איכות גרועה" (וסליחה אם גם התרגום עדיין דו משמעי), כי quality control זה צירוף קבוע.

מה שנחמד בדוגמא של real time machine זה ששתי האפשרויות כוללות צירוף קבוע, שאפשר אולי לקטלג כ-compound (כלומר, צירוף שקיבל כבר משמעות חדשה ושמקבל מעמד שדומה למעמד של מילה): גם real time (זמן אמת) וגם time machine (מכונת זמן). לכן, אלמלא המקף, היה כאן צירוף דו משמעי שבו שתי המשמעויות טבעיות לגמרי. למעשה, חיפוש בגוגל מראה שזה כנראה לא רק אני שנתפס מיד למשמעות של מכונת זמן: אפילו אם מנסים לחפש את הצירוף realtime machine, כש-realtime נכתב כמילה אחת, התוצאות הראשונות שמקבלים מתאימות למשמעות של מכונת זמן.

אז נכון שבילוי בבר אילן מרגיש פה ושם כמו מסע במנהרת הזמן, אבל כנראה שלמכונת הזמן האמיתית אני עוד אצטרך להמשיך לחכות.

אי.טי. תלך הבית

חופש סוכות היה חופש ארוך, וכמו עוד הרבה הורים לילדים קטנים גם אנחנו נאלצנו לנקוט בצעדים נואשים. למשל, לקחת מבלוקבסטר DVD של ET. גם כילד לא ממש אהבתי את הסרט הזה, ודעתי לא השתנתה הרבה מאז, אבל הילדים דווקא נהנו.

דבר אחד שכן השתנה מאז שהייתי ילד זה שהפכתי (משום מה) לבלשן. והנה משהו שלא הטריד אותי כשראיתי את הסרט הזה כילד: כשאי.טי. מפצח מספיק מהשפה האנגלית בשביל להגיד ET phone home, הוא אמנם לא מגיע מיד לסדר המילים הנכון (הנסיון הראשון שלו הוא ET home phone), אבל עם המילה home אין לו שום בעיה. כמקובל בסרטים הוליוודיים, גם כאן מוצג תהליך רכישת השפה (ברמה המוגבלת שמתרחשת בסרט) כעניין די פשוט: רואים אובייקט, שומעים מילה, חוזרים עליה, ולא צריך הרבה מעבר לזה. לגבי home, אי.טי. רואה תמונה של כדור הארץ ושומע את המילה home. אבל למילה home יש לפחות שלושה פירושים שונים: "הבית" (למשל, This is home); "הביתה" (למשל, I want to go home); ו"בבית" (למשל, I'm home, משפט שמופיע בשלב מוקדם יותר בסרט). במקרה הזה, התמונה שאי.טי. רואה מתאימה בהקשר הנתון רק למשמעות הראשונה (ונתעלם כאן ממורכבות נוספת שנובעת מכך ש-home למעשה מתאר יחס ולא אובייקט: אין למעשה אובייקט כזה "הבית", יש "הבית של x", שהוא אובייקט שונה עבור כל x). אבל אם התמונה מייצגת את המשמעות "הבית", איך מזה אפשר להסיק שאותה מילה מתאימה גם למשמעות הכיוונית של "אל/לעבר/לכיוון הבית"? כנראה שאי אפשר, אבל לא חייזר חכם כאי.טי. ייפול על כזה פרט פעוט. (וגם לא על ההבדל בין phone האובייקט לבין phone הפעולה, שזה כבר נושא לפוסט אחר).

התרגום העברי מציג טוויסט אחר על אותה בעיה: כשהילדים מראים לאי.טי. תמונה של כדור הארץ, הם אומרים "בית". אי.טי. צריך כעת לעשות אחד משני דברים: או להניח שאותה מילה בדיוק תייצג גם את המשמעות הכיוונית, כמו באנגלית, מה שייתן לנו "להתקשר בית";או לדעת באופן כלשהו איך אמורים לייצר את המשמעות הכיוונית, מה שבד"כ עושים בעברית עם מילת היחס "ל-" (למשל, "להתקשר לחללית" ולא "להתקשר החללית"). אבל כאן, לרוע המזל, דווקא יש לנו עסק עם אחת המילים הבודדות שמשתמשות בסיומת הדאטיב "-ה": "להתקשר הביתה" ולא "להתקשר לבית". זה לא דבר נפוץ בעברית המודרנית: פרט לשמות כיוונים (ימינה, שמאלה, קדימה, אחורה, מערבה, וכו'), אין כמעט מילים שמוסיפים להן את הסיומת הזו. למשל, אף דובר עברית בן זמננו לא יגיד שהוא יוצא החצרה (=לחצר), טס לונדונה (=ללונדון), או שולח אימייל הבוסה (=לבוס). וגם כמה כאלה שהם ותיקים יותר בעולמנו מסתבכים קצת עם העניין הזה, ואומרים למשל לעיתונאים לצאת בחוץ. אבל אי.טי., כמובן, מסתדר עם זה בלי בעיות, ועל הנסיון הראשון יוצא לו "הביתה". (ואת עניין סדר המילים, אגב, השאירו בעברית כמו שהוא: אי.טי הביתה טלפון).

ואם בכל זאת מחפשים קצת ריאליזם בתחום התיאור הקולנועי של רכישת יחסות בשפה זרה, עדיף לעזוב את הוליווד וללכת למונטי פייתון (מה שבכל מקרה עדיף לעשות). בריאן, בניגוד לאי.טי, בהחלט מסתבך עם היחסה של "הביתה" (בלטינית), ודורש מהרומאים משהו כמו ללכת הבית (אבל אם לשפוט לפי דיונים שמצאתי ברשת, גם בלטינית "הביתה" זה עניין בעייתי). מה אפשר לעשות, בריאן הוא לא חייזר, ואפילו לא המשיח, he's a very naughty boy.

נדמה לי שאני נעקב

כמו שהבחינו כבר החבר'ה ב"דגש קל", נוצרה לה מין מסורת כזו לחגים של קיטורים על כמה שהשפה של היום זה לא מה שהיה פעם, על כמה שהיא הולכת ונהרסת, על כמה שהנוער עילג, וכו' וכו'. יש לזה כנראה ערך חברתי: אחרי שנגמרה ארוחת החג (אחת מהן), כל אחד חיסל כבר כמות אוכל שמספיקה למשפחה אפריקאית למשך שבוע, וצריך תעסוקה חדשה במקום אכילה (עד שיתפנה שוב מקום בבטן); אז מה עושים? מקטרים, ואם העיתונים מספקים נושאים לקיטור משותף על החיריק ושות' אז אפשר לשבת ולטחון את זה ביחד, ולהרגיש מה-זה חכמים ומשכילים. וכשזה נגמר אפשר לעבור לקטר על מערכת החינוך (ראיתם את תכנית הלימודים החדשה בחשבון? גם אם לא, זה לא משנה- לא תהיה לכם שום בעיה להשתלב בשיחה).

אז למה כל ההקדמה הזו? כדי להבהיר שאני לא באמת הולך לקטר, אלא רק לתהות. להתפלא. לתמוה. ובבקשה לא לצטט אותי בסוכה, זה פשוט לא עובד. לתהיה של בלשן אין את אותו אפקט כמו לקיטור בעיתון של לא-בלשן.

אז בקיצור, במסגרת תרגום הממשק של טוויטר לעברית, קיבלו פתאום ההמלצות שמופיעות בצד את הניסוח הבא:

אמור לי מי חבריך ואומר לך מי אתה? לא: אמור לי על ידי מי אתה נעקב ואומר לך מי אתה.

מהרגע הראשון, משהו בניסוח הזה מאד צרם לי. לא נראה לי שאי פעם נתקלתי ב"נעקב" בצורת הסביל, וחיפוש בגוגל אישש את ההשערה שבאמת זו לא צורה שאנשים משתמשים בה. אבל כמו שכל סטודנט שנה א' לבלשנות יודע, העובדה שעדיין לא שמעת משהו לא אומרת שהוא בלתי אפשרי. אז למה כאן זה נשמע כ"כ רע (לי לפחות)? המקור באנגלית, כמובן, נשמע מצוין: X is followed by Y. אז למה בעברית לא?

הסביל בעברית הוא דבר מוזר. כן, הוא קיים, אבל דוברי עברית לא ממש אוהבים להשתמש בו. גם אם אפשר להגיד "הוא נעקץ על ידי דבורה" או "הוא נעצר על ידי שני שוטרים", הרבה דוברים יעדיפו להגיד "עקצה אותו דבורה" או "עצרו אותו שני שוטרים". נראה שבשפה כתובה או פורמלית הסביל יותר נפוץ, ועדיין העובדות הרבה יותר מסובכות ממה שנראה במבט ראשון: למשל, "רעידת האדמה הורגשה בכל הארץ" נשמע בסדר גמור, אבל "הדגדוג הורגש בכל הגב" זה כבר קצת מוזר. יכול להיות שיש כאן עניין של שכיחות, יכול להיות שמשהו נוסף.

אבל לא נראה לי שזה העניין במקרה הזה. יש כאן משהו הרבה יותר פשוט: סביל בד"כ אפשרי רק עם פעלים שמקבלים מושא ישיר, ללא מילת יחס: אכל-נאכל, הרגיש-הורגש, בנה-נבנה, תיקן-תוקן. פעלים שדורשים מילת יחס, לעומת זאת, לא מאפשרים לרוב סביל: בניגוד ל"מקס הוכה על ידי רוזה" (הסביל של "היכה את"), אי אפשר להגיד "מקס הורבץ על ידי רוזה" (הסביל של "הרביץ ל-"). ובניגוד לפעלים באנגלית כמו help, disturb, believe, remind, שמאפשרים סביל, הפעלים המקבילים בעברית, שדורשים מושא עקיף עם "ל-", לא מאפשרים סביל, כך שהמשפטים הבאים אינם אפשריים: "מקס נעזר על ידי רוזה", "מקס הופרע על ידי רוזה", "מקס הואמן על ידי רוזה", "מקס הוזכר לנקות את החדר" וכו'.

חזרה ל"נעקב על ידי": הפועל "לעקוב" הוא פועל שבצורת הפעיל שלו דורש מילת יחס: "רוזה עקבה אחרי מקס" (ולא "רוזה עקבה את מקס"). באנגלית זה לא ככה: "Rosa followed Max". לרוע המזל של מפתחי טוויטר, התוצאה היא שהסביל, שעובד מצוין באנגלית, לא עובד בעברית.

אז מה יהיה? יש שלוש אפשרויות: או שהגרסה העברית של טוויטר תמשיך לספר לנו מי נעקב על ידי מי, למרות ששום דובר עברית לא מדבר או כותב ככה. או שהם ימשיכו עד שבסוף הסביל "נעקב" באמת ייככנס לשימוש (או אם כבר: עד שהסביל "נעקב" ישתומש על ידי דוברי העברית). או שבסוף אנשי טוויטר ימצאו פתרון אחר. כמו שהבטחתי: תהיה, לא קיטור.

עדכון (14.10.12): טוויטר שינו את "נעקב על ידי" ל"במעקב על ידי". אני תמיד בעד פתרונות יצירתיים, בעיקר אם הם עובדים.

לא קשור לבלשנות, אבל אם כבר אנחנו בעניין להעקב: מיד אחרי שפרסמתי את הפוסט נתקלתי בוידיאו החשוב הזה, על רובוטים, מדע בדיוני, דרקולה, האייפון שלכם וזכויות האדם שאנשים מוותרים עליהן בלי לחשוב פעמיים בתמורה למסך נוצץ. הרבה חומר למחשבה. האם אתם באמת רוצים להעקב?

חופש עם בתוך, חופש עם מחוץ

בעוד שב-Language Log עסוקים בלהתווכח האם "מילת השנה" חייבת להיות מילה או שהיא יכולה גם להיות צירוף, באים 88FM ושולפים במיוחד בשבילי שיר שמדגים בצורה מושלמת את העובדה שיש דברים שרק מילים, ולא צירופים, יכולות לעשות. אני לא יודע כמה פעמים כבר שמעתי את Don't dream it's over, השיר הנהדר משנות ה-80 של Crowded House, אבל רק עכשיו קלטתי עד כמה שורת הפתיחה שלו מבריקה: "There is freedom within, there is freedom without".

להמשיך לקרוא

אין זמן, אבל בעצם יש

אי שם במזרח התיכון, חי לו שבט מבודד שבשפה שלו אין ביטוי שמקביל ל-Here we go again. אם היה, הייתי פותח בו את הפוסט הזה. כי כמו שקורה במחזוריות של אחת לכמה חודשים, מתפרסם לו בעיתונות דיווח על שבט כלשהו באמזונס שבשפתו אין דרך לבטא ??? (השלם את החסר). בד"כ הפרסום הזה מצטט באופן עמום איזה מחקר אקדמי; ובד"כ אין ממש קשר בין מה שהמחקר האקדמי עצמו טוען לבין הסיפורים הרומנטיים בעיתון.

אז הפעם מדובר בדיווחים על שפה בשם Amondawa, שלפי העיתונים אין בה שום דרך לבטא מושגי זמן.

להמשיך לקרוא

על בניין שיפעל וחברים

במסגרת העבודה על פרק המבוא לספר שאני שותף לעריכתו (עוד אחת מהסיבות הרבות לכך שלא נשאר לי זמן לכתוב פה לאחרונה), שעוסק בגישות גנרטיביות לחקר השפה העברית, עלה נושא מערכת הבניינים בעברית. כל מי שלמד בבי"ס בארץ מכיר את תמונת העולם המסורתית: 7 בניינים (קל, נפעל, פיעל, פועל, התפעל, הפעיל והופעל), ששיבוץ של שורש בתוך אחד מהם נותן פועל. כל אחד מהבניינים במודל הזה נתפס כיישות "אטומית" בלתי ניתנת לפירוק; החוקיות היא בשיבוץ השורשים בבניינים, ולא בבניינים עצמם.

אלא שזו תמונה מפושטת. להמשיך לקרוא על בניין שיפעל וחברים

Undon't

במסגרת דיון על תוכנת האימייל Thunderbird, מעלה מחבר הבלוג Bit Stampede את הבעיה שפונקציית ה-Undo בתוכנה לא תמיד עובדת. הכותרת (המוצלחת מאד, לטעמי) שהוא נתן לפוסט היא "Undon't". השאלה הבלשנית היא למה המילה המומצאת undon't נשמעת כבדיחה ולא כמילה שיכולה באמת להתווסף לשפה האנגלית.

להמשיך לקרוא

Unputdownable

אימייל פרסומי שקיבלתי אתמול מ-Barnes & Noble נפתח בשם התואר "Unputdownable", שמתאר ספרים שאי אפשר להניח אותם (מרגע שהתחלתם לקרוא). חיפוש בגוגל מראה שזו לא מילה שהומצאה על-ידי הקופירייטרים של B&N, אלא מילה שאכן קיימת כבר בשימוש. מנקודת מבט תיאורטית, המילה הזו מדגימה יפה את בעיית הגדרת הגבולות והיחסים בין התחביר למורפולוגיה.

להמשיך לקרוא