כל הפוסטים

טלסקופ טוב הוא טלסקופ יקר

הנה משהו נחמד שנתקלתי בו רק אתמול דרך פוסט ב-Reddit, למרות שהוא כנראה מסתובב ברשת כבר לפחות שנה:

How much does a good telescope cost?

כלומר, בתשובה לשאלה "How much does a good telescope cost" עונה גוגל ש-2.5 מיליארד דולר, כי זה המחיר של הטלסקופ Hubble. והמצחיק הוא שבמובן מסוים זו באמת תשובה נכונה, אבל לא במובן שרלוונטי למי ששואל שאלה כזו. למה? בלשנות, ודי הרבה אפילו.

אז קודם כל, שם התואר good הוא יחסי ועמום. יחסי, במובן שהקריטריונים ל"טוב" תלויים בשם העצם שאותו מתארים. מה שעושה ילד ל"ילד טוב" שונה ממה שעושה סרט ל"סרט טוב" או ממה שעושה טלסקופ ל"טלסקופ טוב". ועמום, במובן שגם אם קבענו כבר את הקריטריונים, נקודת החיתוך על הסקאלה הרלוונטית שמעליה נגיד שמשהו טוב היא לא דבר קבוע וחד משמעי. במקרה של טלסקופ, גם אם הקריטריונים להגדרת טלסקופ כ"טוב" הם יחסית קבועים (הגדלה, חדות תמונה, עמידות וכו'), הסטנדרטים עשויים להיות שונים מהקשר להקשר: מה שמספיק טוב לילד בן 8 לא בהכרח מספיק טוב לאבא שלו, ובטח שלא לאנשי נאס"א. במקרה של התשובה של גוגל, ברור שמי ששואל שאלה כזו לא מניח סטנדרטים של נאס"א, ולכן ה"בחירה" של גוגל בתשובה שמבוססת על הסטנדרטים הגבוהים ביותר שאפשר להעלות על הדעת הופכת את התשובה ללא רלוונטית.

אבל זה לא הכל. צירוף כמו "טלסקופ טוב" יכול להתפרש בשני אופנים: כמציין סוג של טלסקופים, או כמציין טלסקופ אחד מסוים. ב"טלסקופ טוב מראה דברים שלא ידעת שקיימים", "טלסקופ טוב" מתפרש באופן גנרי, והמשפט מתאר תכונה שיש לטלסקופים טובים באופן כללי. לעומת זאת, ב"טלסקופ טוב נפל לי לפני רגע מהחלון", מדובר בטלסקופ אחד מסוים, לא בסוג של טלסקופים. שמות עצם ביחיד שאינם מיודעים יכולים להתפרש בשתי הצורות, כשלעתים קרובות רק כשמסתכלים על המשפט כולו אפשר לדעת איזו משתי המשמעויות היא הרלוונטית. הנה למשל שתי כותרות מ"הארץ":

haaretz specific 2016-08-23
haaretz generic 2016-08-23

הנושא בכותרת הראשונה ("מחקר ישראלי") מציין מחקר אחד מסוים; ולעומת זאת הנושא בכותרת השניה ("תלמיד במזרח ירושלים") הוא נושא גנרי: הכותרת לא אומרת שיש תלמיד אחד במזרח ירושלים שמקבל מחצית מהתקציב של תלמיד במערב העיר, אלא שתלמיד טיפוסי במזרח העיר מקבל מחצית ממה שמקבל תלמיד טיפוסי במערבה. בשני המשפטים יש גם משמעות הפוכה, אם מתעקשים (במשפט הראשון: "מחקר ישראלי בדרך כלל חושף…."), אלא שכדוברי השפה אנחנו בד"כ מזהים מיד האם המשמעות הרלוונטית היא הגנרית או הספציפית.

ומה זה קשור לתשובה של גוגל? השאלה "כמה עולה טלסקופ טוב?" היא כמובן שאלה שהפירוש הסביר עבורה הוא הפירוש הגנרי: כמה עולה טלסקופ טוב טיפוסי/בד"כ? אלא שהתשובה של גוגל היא בהתאם לפירוש הספציפי: טלסקופ טוב מסוים עולה 2.5 מיליארד דולר. הסקת המסקנות שנכונה בפירוש אחד לא בהכרח נכונה בפירוש השני: אם "מקס הוא חתול", ו"מקס אוכל לי את האוכל" אמיתיים, נובע ש"חתול אוכל לי את האוכל" אמיתי, בפירוש הספציפי של "חתול" במשפט השלישי (=יש חתול מסוים שאוכל לי את האוכל). לעומת זאת, אם "האבל הוא טלסקופ טוב" ו"האבל עולה 2.5 מיליאד דולר" נכונים, לא נובע ש"טלסקופ טוב עולה 2.5 מיליארד דולר" בפירוש הגנרי של "טלסקופ טוב".

נו, טוב.

אלצי

לפני כחודשיים נסעתי לכנס בטובינגן (ואולי טיבינגן או טיובינגן? זו כבר שאלה בלשנית לפעם אחרת), עיר מקסימה ומומלצת בחום. לפני הנסיעה נתקלתי בפוסט הנחמד הזה, שמפרט 5 סיבות לבקר בטובינגן. אותי תפס הפריט הרביעי ברשימה, או ליתר דיוק, הגרפיטי הנפלא על קיר ביתו של אלואיז אלצהיימר שבתמונה הזו:

alois-alzheimer-tuebingen-600x399

בתרגום לעברית, מה שכתוב בגרפיטי זה: "אלואיז, לעולם לא נשכח אותך!". אבל למרבה האכזבה, כשהגעתי לשם בעצמי לא מצאתי שום זכר לגרפיטי:

Alzheimer-no-graffiti

איך שלא יהיה, הגרפיטי הזה מעורר שאלה מעניינת לגבי האופן שבו הוא מתפרש. מכיוון שיש לו כמה פירושים אפשריים, נתחיל מהמקרה הפשוט יותר: נניח שהגרפיטי נכתב ע"י מקס ומוריץ, ו"אנחנו" מתייחס לקבוצה המורכבת ממקס ומוריץ. בפירוש הטבעי ביותר, הגרפיטי אומר משהו כמו "מקס לעולם לא ישכח אותך ומוריץ לעולם לא ישכח אותך". פשוט ולעניין.

אלא שבנוסף לפירוש הדיסטריבוטיבי ("עבור כל אחד מאתנו…"), יש כאן גם פירוש אחר, קולקטיבי. נניח עכשיו שה"אנחנו" מתייחס לכלל תושבי טובינגן לדורותיהם. במקרה הזה, אפשר להבחין בין שני פירושים: "אף אחד מתושבי טובינגן לא ישכח אותך", או "תושבי טובינגן כקבוצה לא ישכחו אותך". השאלה היא מהם בדיוק התנאים שצריכים להתקיים כדי שהפירוש השני יהיה אמיתי. בפירוש השני, הגרפיטי לא טוען בהכרח שאף אחד מתושבי טובינגן לא ישכח את אלואיז; ולמעשה, הוא אפילו לא טוען שרוב תושבי טובינגן לעולם לא ישכחו אותו. האם זו רק עמימות, שמאפשרת לנו "להחליק" מצב שבו פחות מ-100% מהתושבים זוכרים את אלואיז? נראה לי שלא. נדמיין למשל מצב עניינים שבו כל אחד מתושבי טובינגן, אחרי שעבר את גיל 90, ילקה באלצהיימר וישכח את אלואיז היקר. ונניח גם שבעקבות התפתחויות בתחום הרפואה, כל אחד מתושבי טובינגן יזכה לחיות לפחות עד גיל 90. במצב כזה, כל אחד ואחד מתושבי טובינגן ישכח בסופו של דבר את אלואיז. אבל לפי השיפוטים שלי, הטענה שבגרפיטי עדיין תהיה אמיתית (בפירוש הקולקטיבי שלה), כל עוד בכל רגע נתון חלק מספיק גדול מתושבי טובינגן עדיין זוכרים את אלואיז.

אז מה בעצם קורה כאן? לדעתי ההסבר נעוץ בכך שהקבוצה שאליה מתייחסים כ"אנחנו" אינה קבועה. בפרפרזה פורמלית למחצה, מה שהגרפיטי אומר זה משהו כמו: "לעולם לא ייווצר מצב שבו רוב תושבי טובינגן באותו רגע שכחו אותך" (או בגרסה המקוצרת לסמנטיקה של עולמות אפשריים: אין מצב). כלומר, הכימות של "לעולם" הוא כימות על מצבי עניינים לאורך ציר הזמן, ו"אנחנו" מציין קבוצה שמשתנה ממצב עניינים אחד לשני; גם אם באופן אינטואיטיבי מדובר בקבוצה אחת של "תושבי טובינגן לדורותיהם", ברמה של חישוב תנאי האמת של המשפט אנחנו "מפרקים" את הקבוצה הזו לרצף של קבוצות, שכל אחת מהן מורכבת מאוסף התושבים ברגע מסוים אחד.

ואם יש כאן משהו שפיספסתי (מה שסביר שקרה; סמנטיקה של עולמות אפשריים ו/או אינטנציונאליות מעולם לא היתה הצד החזק שלי)- אתם מוזמנים לכתוב. מהר, לפני שתשכחו.

תהיות על התפתחות הכתב

יש אנשים שמקדישים את חייהם למחקר היסטורי של התפתחות הכתב, מפשפשים בחרסים, נוברים במגילות, מנסים לגלות מי המציא את הכתב, מי העתיק ממי, וכו'. אבל אני לא אחד מהם.

לי יש תהיה מסוג אחר לגמרי לגבי התפתחות הכתב. כשילד בכיתה אלף מגיע לשליטה מספיק טובה בקריאה וכתיבה של אותיות דפוס, הוא עובר לשלב הבא: כתב. לא, לא כּתב (ktav) עם דגש ב-כּ', אלא כתב (xtav), בלי דגש. פשוט תשאלו ילד בכיתה אלף והוא יגיד לכם. (ולמי שלא רגיל לתעתיק פונטי: x מסמן את הצליל של כ' לא דגושה, או של ח' לא גרונית).

אז מאיפה בא בעצם ה-xtav הזה? זה לא שהילדים לא שומעים את המילה ktav- הם שומעים גם שומעים; והם גם רואים אותה, כתובה ומנוקדת:

otiyot

ובכל זאת, הם יודעים מה הם לומדים: xtav.

אני מניח שאני לא היחיד שחושב שמערכת חוקי הבג"ד כפ"ת שלמדנו בשיעורי לשון שבורה לגמרי ולא ממש עובדת בעברית המדוברת של ימינו (ולכן צריך להשקיע זמן ומאמץ כדי ללמוד אותה בבי"ס). לאור זאת, הציפיה הטבעית היא שילדים פשוט "יקפיאו" את הצורה הבסיסית של כל מילה: ובאמת, שום ילד לא יגיד שהוא משחק be-xadur (בכדור) אלא be-kadur (בכּדור); וכד'. אבל "כתב" לא עובד ככה: הילדים רואים ושומעים את המילה ktav, אבל אותה הם דווקא לא "מקפיאים". יכול להיות שהשרידים שעוד כן קיימים (בדיבור) לחוקי הבג"ד כפ"ת מצליחים להשיג מטרה אחת בלבד: לעשות לילדים סלט בראש. נכון, הם שומעים (ורואים) ktav, אבל גם bi-xtav (כמו בשער החוברת). למרבה הצער, הילדים לא יכולים להגיע למסקנה פשוטה כמו "לא ייתכן x/f/v בראש מילה" כשהם שומעים מילים כמו xatul, xaver, xnun או vered (שאי אפשר לצפות שילד בכיתה א' יידע שהן מתחילות דווקא ב-ח' וב-ו' ולא ב-כ' וב-ב'); ואם מתעקשים על מילים שמתחילות ב-כ' או ב-פ, אז גם xrom (כרום), fisfus (פיספוס) או floc (פלוץ). והמסקנה הבלתי נמנעת עבור הילדים, שבסה"כ מנסים לעשות קצת סדר בבלגן: אין כאן שום חוקיות. או במינוח המדעי המקובל: סמטוחה.

ועדיין, אם הם שומעים ktav אז למה להם בעצם להפוך את זה ל-xtav? יש שני סוגי הסברים שעולים בדעתי. ההסבר הראשון הוא שבפועל המקביל הם שומעים גם k וגם x: מצד אחד יש את katav/katavti וכו', ומהצד השני יש lixtov/tixtevu. ואולי מסיבה כלשהי (שאין לי מושג מהי) ה-x נתפס אצל הילדים כצורה הבסיסית (והסבר דומה אולי יעבוד גם לגבי מילים כמו ftax/ptax). וההסבר השני הוא שאולי יש כאן תהליך פונולוגי שקשור למבנה ההברה, שבעברית המודרנית (בניגוד לעברית של שיעורי לשון בבי"ס) יכולה בקלות להכיל רצף של 2 או יותר עיצורים בתחילתה; ובמקרה כזה, לשפות רבות יש "העדפות" בדבר רצף "טוב" יותר או פחות.

מה הכיוון הנכון להסבר? אין לי מושג. אם למישהו יש רעיון, או אולי הסבר יותר מוצלח, אני אשמח לשמוע.

אחריותיות

מזל שמתחילה שנה חדשה, וחברות הביטוח שולחות ללקוחותיהן הנאמנים לוחות שנה. אלמלא לוח השנה של "מגדל", מאיפה הייתי לומד את המילה החשובה "אחריותיות"?

axrayutiyut

אחרי שבשלב ראשון פשוט חשבתי שמדובר בטעות דפוס, החלטתי לברר את העניין, ומסתבר שאכן יש מילה כזו. אפשר להתווכח עד כמה היא נחוצה (לי היא נשמעת כמו משהו שהומצא ע"י אנשים שמעבירים סדנאות בנושאי ניהול ושהרגישו שאם הם לא יחדשו את מאגר המילים המפוצצות שלהם הלקוחות יעברו למתחרים). אבל מבחינה בלשנית מה שיותר מעניין בעיני במילה הזו הוא המבנה שלה ו/או תהליך הגזירה שלה, שנראה כמו מורפולוגיה רקורסיבית.

מבנים רקורסיביים – מבנים שכוללים בתוכם תת-מבנים מאותו סוג – הם בין המאפיינים העיקריים של שפה אנושית, אבל בד"כ מוצאים אותם בתחביר. הדוגמא הבנאלית ביותר היא שעבוד: מה שנראה כמו משפט יכול להיות חלק ממשפט גדול יותר, שגם הוא יכול להיות חלק ממשפט גדול יותר, וכו', כמו בדוגמאות הבאות:

  1. אני חושב על זה.
  2. אתם חושבים שאני חושב על זה.
  3. היא חושבת שאתם חושבים שאני חושב על זה.
  4. וכו'

דוגמא פשוטה נוספת היא העובדה שצירוף שמני (צירוף שבנוי סביב שם עצם) יכול להיות חלק מצירוף יחס (הבנוי בד"כ ממילת יחס וצירוף שמני), וזה יכול להיות שוב חלק מצירוף שמני:

  1. הפרחים (=צירוף שמני)
  2. עם הפרחים (=צירוף יחס)
  3. החולצה עם הפרחים (=צירוף שמני)
  4. עם החולצה עם הפרחים (=צירוף יחס)
  5. האישה עם החולצה עם הפרחים (צירוף שמני)
  6. וכו'

בניגוד לתחביר, שבו הרקורסיה היא מאפיין מרכזי, רקורסיה בתחום המורפולוגיה (=יצירת מילים) היא דבר הרבה פחות נפוץ. למשל, אף אחד לא יעלה על דעתו שפועל שהוספנו לו סיומת של זמן/גוף/מין/מספר (למשל, "הלכתם") יכול לקבל סיומת נוספת מאותו סוג ("*הלכתמנו"). אבל מסתבר שיש תהליכים מורפולוגיים שאיתם זה אפשרי. זה הזמן לחזור למילה "אחריותיות" ולפרק אותה:

  1. אחראי (שם תואר)
  2. אחריות (שם עצם)
  3. אחריותי (שם תואר)
  4. אחריותיות (שם עצם)

די קל לראות מה קורה כאן: הסיומת -ות הופכת שם תואר לשם עצם (טפש-טפשות, עצלן-עצלנות, יעיל-יעילות וכו'); והסיומת -י הופכת שם עצם לשם תואר (הגיון-הגיוני, פלא-פלאי, גאון-גאוני וכו'). ואם מוסיפים את שתי הסיומות הללו לסירוגין, מקבלים מה שנראה כמו מורפולוגיה רקורסיבית לכל דבר.

בשלב הזה, השאלה הבלשנית המתבקשת היא: אם יש כאן חוק רקורסיבי, אפשר להפעיל אותו שוב ושוב? האם אפשר לייצר גם את המילים אחריותיותיות, אחריותיותיותיות וכו'?

קצת קשה לתת תשובה חד משמעית. מצד אחד, אם יש חוקיות, אז הנחת היסוד היא שאפשר להפעיל אותה שוב ושוב: חוק דקדוקי שקובע שמותר להפעיל אותו לא יותר מפעמיים הוא דבר "חשוד" במונחים בלשניים. אבל מצד שני, ברור שה"מילים" הללו נשמעות מופרכות בעליל. קרוב לודאי שהסיבה לכך היא לא שהדקדוק אוסר על הוספת הסיומות הנ"ל יותר מפעמיים ברצף, אלא משהו אחר. אחת התכונות של המורפולוגיה הגזירתית (כזו שיוצרת מילים חדשות) היא שלא כל מילה שאפשר בעקרון לייצר אכן קיימת (למשל, ניתן להעלות על הדעת שנוסיף את הסיומת -ות לתארים "כחול", "ישן" או "חשוב" כדי לקבל שם עצם, אבל בפועל שמות העצם הללו לא קיימים). וגם כשמילה קיימת, משמעותה לא תמיד צפויה ו"שקופה"; למשל, בהחלט ייתכן שהתגובה הראשונית שלכם ל"אחריותיות", אחרי "יש מילה כזאת?", היתה "מה זה אומר?". מסיבה זו, קצת קשה לחשוב על מילה היפותטית כמו "אחריותיותיות" כמילה בעלת משמעות (שתהיה שונה מספיק מזו של "אחריות" ואחריותיות" כדי להצדיק את כל העסק).

האם יש עוד מילים כמו "אחריותיות"? הדוגמא היחידה שעולה לי בראש כרגע היא "בטיחותיות" (בטוח-בטיחות-בטיחותי-בטיחותיות). אם יש לכם דוגמאות נוספות, אתם מוזמנים להוסיף בתגובות.

סליחה אדוני, אתה אמור להיות מת

בימים האחרונים אני מבלה חלק ניכר מהזמן הפנוי שאין לי בנבירה באוסף האוצרות המופלא של ה-Public Domain Review. אחת התגליות היותר ביזאריות שלי שם היא ספר מ-1816 בשם The Danger of Premature Interment ("הסכנה של קבורה מוקדמת"). נא לא לזלזל, זה ספר רציני עד מוות, שמסביר ומדגים בעזרת מקרים אמיתיים (!) שאם לא נזהרים, עלולים בטעות לקבור מישהו בעודו בחיים. אם אין לכם משהו יותר טוב לעשות (וגם אם יש לכם), מומלץ בחום לעזוב הכל ולשבת לקרוא קצת. פרס מובטח לקוראים שיצליחו להשאר רציניים למשך יותר מ-60 שניות.

אחרי סקירה היסטורית מעמיקה של הגישה שאומרת שעדיף לקחת את הזמן ולא למהר לקבור את המתים לכאורה (למשל, המחבר מסביר שבאנגליה נהוג לחכות 4-5 ימים לפני הקבורה, ואם לא, "this precipitation excites suspicions among the neighbors"- אין כמו שכנים חטטנים כדי ליצור דרמה טובה), באים הסיפורים העסיסיים (והאמיתיים! כי הרי ככה כתוב) על ה"מתים" שקמו לתחיה.

הסיפור הראשון (עמ' 19) נפתח כך: "A director of the coach office at Dijon, named Colinet, was supposed to be dead…". התגובה הראשונית שלי היתה לציין שהמשמעות של supposed to השתנתה קצת ב-200 השנים שעברו מאז שהספר הזה נכתב: סביר מאד להניח שהמחבר התכוון שהאדון נחשב למת (או ליתר דיוק, שחשבו שהוא מת), ולא שהוא אמור היה להיות מת. כנראה ששתי המשמעויות של supposed to עדיין קיימות גם כיום, אלא שהמשמעות הדומיננטית בימינו היא זו של "אמור".

רק אח"כ התעוררה אצלי השאלה הבלשנית המעניינת יותר: מה בעצם הקשר בין שתי המשמעויות? בהנחה שהשינוי ממשמעות של "חשבו ש" למשמעות של "אמור" היא לא מקרית, למה בעצם ששתי המשמעויות יחלקו את אותה מילה? אם נפרט את שתי המשמעויות, זה משהו כזה:

  1. (אנשים) חשבו, למרות שאולי זה לא היה נכון, שאדון x היה מת.
  2. מחובתו של אדון x היה להיות מת (כלומר, בכל מצב עניינים שבו x עושה מה שנדרש ממנו, הוא מת).

אז מה הקשר? שתי המשמעויות הן בצורה זו או אחרת מודאליות- כאלה שעוסקות במה שהכרחי/ייתכן/נדרש/אפשרי וכד', אבל קשה להגיד שאני רואה את הקשר מעבר לכך. מכיוון שסמנטיקה של עולמות אפשריים מעולם לא היתה הצד החזק שלי, בהחלט ייתכן שיש כאן משהו שסמנטיקאי אמיתי (בניגוד אלי) יצליח לראות. אני אשמח לשמוע (לקרוא) הצעות.

ואם העיסוק במתים-חיים עושה לכם את זה (או אם סמנטיקה פורמלית זה לא מה שהייתם מגדירים כבילוי), אז אחרי שתגמרו (או שתסיימו, אם אתם מאלה) עם הספר, לכו לראות את הטראש האולטימטיבי, Plan 9 from outer space של אד ווד מ-1959, כי אם כבר אז כבר.

מה ההבדל בין רובוט לקוקוס?

במהלך העבודות על הכנת תחפושת רובוט לשני הבנים שלי, מצאתי את עצמי תוהה איך בעצם הוגים את הרבים של "רובוט": ròbotim או robòtim? למרות שיש לי (וכנראה לרוב דוברי העברית) העדפה לגרסה  עם הטעם על ההברה הראשונה, גם האפשרות של הטעם על ההברה השניה באה בחשבון מבחינתי. השאלה הבלשנית היא למה בעצם יש כאן התלבטות בכלל?

כמובן שאי אפשר לשאול את השאלה הזו בלי לקחת בחשבון שהמילה "רובוט" היא מילת שאילה (loan word), כלומר מילה שהגיעה לשפה אחת משפה אחרת. מילות שאילה הן נושא מעניין מאד מבחינה בלשנית: גם בגלל שהן מדגימות אילו חוקי דקדוק עדיין פעילים בשפה (וחלים גם על מילים "טריות") ואילו חוקים כבר לא ממש בשימוש פעיל (ולכן מוגבלים לצורות קיימות ולא חלים על מילים חדשות בשפה); וגם בגלל שלעתים קרובות יש להן מבנה שמאתגר את חוקי השפה ה"קולטת", מה שמאפשר לראות מה סדרי העדיפויות של השפה כשצריך לעשות פשרות.

במקרה של רובוטים, אחד הדברים הראשונים שבולטים הוא ששתי התנועות של צורת היחיד נשמרות ללא שינוי בצורת הרבים, בניגוד למה שקורה במילים עבריות "ותיקות" (טופס-טפסים, בוטן-בוטנים, חלק-חלקים…). ובניגוד למילים עבריות ותיקות, הטעם ברבים הוא לא על סיומת הרבים: בניגוד למילים כמו ספרים, עבדים, גלמים, וכו', אף דובר עברית לא יגיד robotìm, עם טעם על -ים. המילה רובוטים לא חריגה כאן: שמירת ההברות וההמנעות מטעם על סיומת הרבים הן תכונות של הרבה מילות שאילה בעברית שצורת היחיד שלהן היא עיצור-תנועה-עיצור-תנועה-עיצור, עם טעם על התנועה הראשונה: גימיק, שיבר, לוטוס, חומוס, וירוס, סינוס, מיתוס, סירופ, קוקוס, הוביט…

אבל בניגוד ל"רובוט", הרבים של כל המילים הנ"ל הם בהכרח עם הטעם על ההברה הראשונה: אף אחד לא יגיד gimìkim, mitòsim, kokòsim וכד'. מה שמחזיר אותנו לתהיה המקורית: למה ב"רובוטים" הטעם על ההברה השניה לא נשמע רע כ"כ?

אני חושש שכאן אין לי הסבר יותר מעניין מאשר ההשערה שאולי בכ"ז יש כאן עניין היסטורי. המילה "רובוט" נולדה בצ'כית, וייתכן שלעברית היא הגיעה עם הטעם בצורת הרבים על ההברה השניה (והעובדה שאחוז ניכר מדוברי העברית הם דוברים ילידיים של שפות סלביות אולי גם היא שיחקה תפקיד). אבל גם אם זו הסיבה, זה עדיין לא אומר שדוברי העברית סוחבים איתם דקדוק צ'כי קטן בראש; סביר יותר שעבור חלק מדוברי העברית של ימינו (כמוני למשל), המילה "רובוט" מאוחסנת בלקסיקון המנטלי שלנו גם בצורת היחיד וגם בצורת הרבים, כי צורת הרבים היא לא צפויה.

ואם בכ"ז ננסה לגרד כאן איזה הסבר שמבוסס על החוקיות הפנימית של השפה במצבה הנוכחי (=הסבר סינכרוני), ייתכן שהעובדה שיש גם את המילה "רובוטיקה", עם הטעם על ההברה השניה, משחקת איזשהו תפקיד בלאפשר את אותו מיקום לטעם גם ב"רובוטים". אם יש משהו באפשרות הזו- אין לי מושג. ואם יש למישהו הסבר מוצלח יותר, אשמח לשמוע.

בקרוב אצלכם בעיתון

כמו שכבר כתבתי כאן הרבה פעמים (לצערי), הקשר בין הדיווחים בעיתונות לבין העובדות שעליהן הם "מדווחים" הוא לעתים קרובות די רופף. והנה עוד דוגמא טריה, הפעם מחו"ל: אתר החדשות NPR מדווח ש"דו-לשוניות עשויה למנוע אלצהיימר". מדהים, לא? אז זהו, שכן- אם זה היה מבוסס על משהו; אלא שלגמרי במקרה, זה לא ממש מבוסס.

לזכותם ייאמר שבניגוד למה שקורה בד"כ, הכתבה כוללת קישור למאמר שאותו הם "מצטטים". האבסטרקט של המאמר מסכם מחקר שמראה שבזמן ביצוע משימה שאינה קשורה קשר ישיר לשפה, הפעילות המוחית אצל זקנים דו-לשוניים דומה לזו של אנשים צעירים יותר מאשר הפעילות המוחית אצל זקנים חד-לשוניים. אינספור מחקרים קודמים הראו שהביצועים של דו-לשוניים במשימות דומות טובים יותר מאשר של חד-לשוניים; המחקר הנוכחי מראה הבדל גם בפעילות המוחית.

אז הכל היה נפלא אם הכתבה היתה פשוט מסכמת את מה שנאמר במאמר עצמו. אבל כנראה ש"פעילות מוחית" זה לא מספיק סקסי בשביל כתבה בעיתון, אז צריך לשפר את זה קצת: וכך הופך "ביצועים מוחיים טובים יותר" ל"מניעת אלצהיימר". יחי ההבדל. ומי שחושב שאולי רק האבסטרקט של המאמר נמנע מלהזכיר אלצהיימר, מוזמן לבדוק את המאמר המלא ולראות שהמקום היחיד שמוזכרת בו המילה "אלצהיימר" הוא ברשימה הביבליוגרפית, בשמו של אחד המאמרים שמצוטטים ע"י החוקרים (שאותו, אגב, לא בדקתי, אבל ייתכן שדווקא הוא כן טוען טענות מסוג זה).

אז אולי אני טועה, אבל אני מנחש שמחר נראה גרסה עוד יותר משופרת של הדיווח הזה ב"הארץ" או ב-ynet. בואו לפחות נקווה שהם ישתמשו במילה "אלצהיימר" ולא ידווחו שדו-לשוניות יכולה למנוע דרדרת הבינה. ובעצם, אם זה מה שהם ידווחו עדיף אולי שיקראו לזה "דרדרת הבינה", ואז ממילא אף אחד לא יבין במה מדובר.

אתם לא חייבים להגרי(א) איתי

לפעמים אנחנו שוכחים עד כמה המשימה של שימוש בשפה היא משימה מורכבת, ולא מספיק נותנים קרדיט למוח שלנו על העבודה המדהימה שהוא עושה. אבל גם בתוכנה הכי משוכללת יש פה ושם באגים, ולפעמים הבאגים האלה הם הדבר הכי נחמד שיש.

בשבוע שעבר הוזמנתי לתת הרצאה באוניברסיטה העברית. למרות שהרצאות בבלשנות הן בד"כ באנגלית, בפורום המצומצם שבו היה מדובר התבקש שנדבר בעברית.  סייגתי את העניין בכך שאני מקווה שלא תהיה לי בעיה עם הטרמינולוגיה בעברית, כי למעשה אני כמעט אף פעם לא מדבר על בלשנות בעברית: אני מלמד באנגלית (כי הבלשנות בבר אילן היא במסגרת המחלקה לאנגלית); כנסים בבלשנות, גם בארץ, הם באנגלית; וגם מאמרים שאני כותב, אפילו אם הם עוסקים בעברית, הם כמעט תמיד באנגלית. למעשה, הבלוג הזה הוא כמעט המקום היחיד שבו אני עוסק בבלשנות בעברית. לכן היה סביר לצפות שבמוקדם או במאוחר אני אתקל במונח מקצועי שאני לא יודע, או לא זוכר, איך אומרים אותו בעברית.

לא עברו חמש דקות מתחילת ההרצאה, והמוח שלי פתר בעיה שכזו עוד לפני שהספקתי להבין שהיא קיימת. נושא ההרצאה היה משפטים עם האוגד "זה", כמו "זבוב במרק זה בריא" או "שני אורחים זה מעצבן". הבעיה העיקרית שרציתי לדון בה היא העדר ההתאם במשפטים כאלה: לא משנה אם הנושא הוא יחיד או רבים, זכר או נקבה- האוגד נשאר "זה", והפרדיקט, אם הוא שם תואר, נשאר בצורת הזכר יחיד (למשל, אי אפשר להגיד "זבובים במרק זה בריאים"). ופתאום מצאתי את עצמי אומר שבניגוד למשפטים עם האוגד "הוא", במשפטים עם "זה" הנושא לא יכול להגרי עם האוגד.

מאיפה בא לי "להגרי"? המונח האנגלי הוא to agree. ולמרות שיש מונח עברי (להתאים), המוח שלי החליט כנראה שזה לא זה, ושיש דרך טובה יותר לעברת את המונח האנגלי. אני יכול לחשוב על כמה גורמים ש"קשרו קשר" כאן:

  • מספר העיצורים ב-agree הוא כזה שיכול להשתלב בקלות בפועל עברי ב"הפעיל"
  • בין שני העיצורים ב-agree אין תנועה, כמו בין שני העיצורים הראשונים של השורש ב"להפעיל"
  • ההקבלה בין התנועות ב-agree לתנועות ב"להפעיל": a-i
  • העובדה שיש פועל עברי כמעט זהה, "להקריא", שנבדל מ"להגרי(א)" רק בתכונית פונולוגית אחת (העיצור הבלתי קולי k לעומת העיצור הקולי g)
  • העובדה ש"להתאים" הוא פועל שהמשמעות הנפוצה שלו היא המשמעות של תיאור מצב או תכונה סטטית (למשל "המכסה מתאים לסיר"), בניגוד למשמעות התיאורטית של to agree שאליה התכוונתי, שניתן לתרגם גם כ"ליצור התאם"

וכמובן, העובדה הפשוטה שאני לא משתמש לעתים קרובות במונח העברי, ולכן המונח האנגלי היה לי "על קצה הלשון", ורק צריך היה למצוא דרך לשלב אותו בסביבה העברית.

היפה כאן הוא התפקיד המרכזי של המרכיב הפונולוגי: אני לא חושב שהיה יוצא לי "הגריאו" בעבר, או "מגריאים" ברבים; ההתאמה המושלמת בצורת המקור היוותה כאן כנראה תנאי הכרחי ל"מיזוג" בין המילה האנגלית לתבנית העברית.

אז אתם לא חייבים להגרי(א) איתי, אבל לדעתי זו מילה נפלאה.

 

אה, כזאת מין מכונה…

השבוע הגיע אלי מייל מהאוניברסיטה עם הכותרת הבאה:

Group purchase of a real-time machine

אולי זה בגלל שכשהייתי ילד ראיתי יותר מדי פעמים את "מנהרת הזמן" (החופש הגדול לא היה החופש הגדול בלי זה), אבל כשראיתי את הכותרת הצלחתי להתעלם מהמקף, ולתהות אם יש באוניברסיטה עוד כמה דברים מגניבים שלא ידעתי עליהם חוץ מאשר קניה קבוצתית של מכונת זמן (אמיתית!). זה לקח עוד כמה שניות עד שהמציאות טפחה על פני והבנתי שלא זו המכונה שעליה מדובר.

דו-משמעות תחבירית זה אחד הדברים החביבים ביותר שיש בשפה טבעית, ואין קורס מבוא לתחביר גנרטיבי שלא חוגג על זה. מדובר כאן במשהו שיטתי לחלוטין: קחו באנגלית רצף אקראי של שם תואר ושני שמות עצם, ותקבלו דו משמעות, גם אם אחת מהמשמעויות (או שתיהן) תהיה קצת מאולצת. למשל, yellow dog chair (כסא כלבים צהוב/כסא לכלבים צהובים), silly car soup (מרק מכוניות טפשי/מרק מכוניות טפשיות), fake dream bag (תיק חלומות מזויף/תיק חלומות מזויפים), וכו'. כמובן שאם אחת האפשרויות כוללת צירוף מוכר וקבוע, זו תהיה המשמעות שתבלוט לנו. למשל, ביקורת על טאבלט סיני שקראתי הבוקר כללה את הצירוף poor quality control, וכמובן שהמשמעות הטבעית כאן היא "בקרת-איכות גרועה" ולא "בקרה של איכות גרועה" (וסליחה אם גם התרגום עדיין דו משמעי), כי quality control זה צירוף קבוע.

מה שנחמד בדוגמא של real time machine זה ששתי האפשרויות כוללות צירוף קבוע, שאפשר אולי לקטלג כ-compound (כלומר, צירוף שקיבל כבר משמעות חדשה ושמקבל מעמד שדומה למעמד של מילה): גם real time (זמן אמת) וגם time machine (מכונת זמן). לכן, אלמלא המקף, היה כאן צירוף דו משמעי שבו שתי המשמעויות טבעיות לגמרי. למעשה, חיפוש בגוגל מראה שזה כנראה לא רק אני שנתפס מיד למשמעות של מכונת זמן: אפילו אם מנסים לחפש את הצירוף realtime machine, כש-realtime נכתב כמילה אחת, התוצאות הראשונות שמקבלים מתאימות למשמעות של מכונת זמן.

אז נכון שבילוי בבר אילן מרגיש פה ושם כמו מסע במנהרת הזמן, אבל כנראה שלמכונת הזמן האמיתית אני עוד אצטרך להמשיך לחכות.

אי.טי. תלך הבית

חופש סוכות היה חופש ארוך, וכמו עוד הרבה הורים לילדים קטנים גם אנחנו נאלצנו לנקוט בצעדים נואשים. למשל, לקחת מבלוקבסטר DVD של ET. גם כילד לא ממש אהבתי את הסרט הזה, ודעתי לא השתנתה הרבה מאז, אבל הילדים דווקא נהנו.

דבר אחד שכן השתנה מאז שהייתי ילד זה שהפכתי (משום מה) לבלשן. והנה משהו שלא הטריד אותי כשראיתי את הסרט הזה כילד: כשאי.טי. מפצח מספיק מהשפה האנגלית בשביל להגיד ET phone home, הוא אמנם לא מגיע מיד לסדר המילים הנכון (הנסיון הראשון שלו הוא ET home phone), אבל עם המילה home אין לו שום בעיה. כמקובל בסרטים הוליוודיים, גם כאן מוצג תהליך רכישת השפה (ברמה המוגבלת שמתרחשת בסרט) כעניין די פשוט: רואים אובייקט, שומעים מילה, חוזרים עליה, ולא צריך הרבה מעבר לזה. לגבי home, אי.טי. רואה תמונה של כדור הארץ ושומע את המילה home. אבל למילה home יש לפחות שלושה פירושים שונים: "הבית" (למשל, This is home); "הביתה" (למשל, I want to go home); ו"בבית" (למשל, I'm home, משפט שמופיע בשלב מוקדם יותר בסרט). במקרה הזה, התמונה שאי.טי. רואה מתאימה בהקשר הנתון רק למשמעות הראשונה (ונתעלם כאן ממורכבות נוספת שנובעת מכך ש-home למעשה מתאר יחס ולא אובייקט: אין למעשה אובייקט כזה "הבית", יש "הבית של x", שהוא אובייקט שונה עבור כל x). אבל אם התמונה מייצגת את המשמעות "הבית", איך מזה אפשר להסיק שאותה מילה מתאימה גם למשמעות הכיוונית של "אל/לעבר/לכיוון הבית"? כנראה שאי אפשר, אבל לא חייזר חכם כאי.טי. ייפול על כזה פרט פעוט. (וגם לא על ההבדל בין phone האובייקט לבין phone הפעולה, שזה כבר נושא לפוסט אחר).

התרגום העברי מציג טוויסט אחר על אותה בעיה: כשהילדים מראים לאי.טי. תמונה של כדור הארץ, הם אומרים "בית". אי.טי. צריך כעת לעשות אחד משני דברים: או להניח שאותה מילה בדיוק תייצג גם את המשמעות הכיוונית, כמו באנגלית, מה שייתן לנו "להתקשר בית";או לדעת באופן כלשהו איך אמורים לייצר את המשמעות הכיוונית, מה שבד"כ עושים בעברית עם מילת היחס "ל-" (למשל, "להתקשר לחללית" ולא "להתקשר החללית"). אבל כאן, לרוע המזל, דווקא יש לנו עסק עם אחת המילים הבודדות שמשתמשות בסיומת הדאטיב "-ה": "להתקשר הביתה" ולא "להתקשר לבית". זה לא דבר נפוץ בעברית המודרנית: פרט לשמות כיוונים (ימינה, שמאלה, קדימה, אחורה, מערבה, וכו'), אין כמעט מילים שמוסיפים להן את הסיומת הזו. למשל, אף דובר עברית בן זמננו לא יגיד שהוא יוצא החצרה (=לחצר), טס לונדונה (=ללונדון), או שולח אימייל הבוסה (=לבוס). וגם כמה כאלה שהם ותיקים יותר בעולמנו מסתבכים קצת עם העניין הזה, ואומרים למשל לעיתונאים לצאת בחוץ. אבל אי.טי., כמובן, מסתדר עם זה בלי בעיות, ועל הנסיון הראשון יוצא לו "הביתה". (ואת עניין סדר המילים, אגב, השאירו בעברית כמו שהוא: אי.טי הביתה טלפון).

ואם בכל זאת מחפשים קצת ריאליזם בתחום התיאור הקולנועי של רכישת יחסות בשפה זרה, עדיף לעזוב את הוליווד וללכת למונטי פייתון (מה שבכל מקרה עדיף לעשות). בריאן, בניגוד לאי.טי, בהחלט מסתבך עם היחסה של "הביתה" (בלטינית), ודורש מהרומאים משהו כמו ללכת הבית (אבל אם לשפוט לפי דיונים שמצאתי ברשת, גם בלטינית "הביתה" זה עניין בעייתי). מה אפשר לעשות, בריאן הוא לא חייזר, ואפילו לא המשיח, he's a very naughty boy.