ללמוד בלשנות: בשביל הכסף, לא?

בדיחה קבועה בין בלשנים או סטודנטים לבלשנות היא שבחרנו לעסוק בבלשנות בשביל הכסף. כמו שאר התחומים במדעי הרוח, בלשנות לא בדיוק נחשבת לתחום שמתעשרים ממנו; מי שבא, בא בעיקר כי זה מעניין אותו. ולשאלת האמא היהודיה, "אבל ממה תתפרנס?", עונים בד"כ בהתחמקות כזו או אחרת, או עם איזכור של תחומים "סקסיים" כמו בלשנות חישובית או משהו כזה.

והנה פתאום, במסגרת הכנת מצגת על בלשנות ליום הפתוח בבר אילן שייערך מחר ומחרתיים (1-2.2.2012), התגלגלתי לדף שערער את כל השקפת עולמי על הבלשן העני אך מאושר: לפי הכתבה הזו, בעלי תואר ראשון בבלשנות משתכרים בסופו של דבר יותר מאשר בעלי תואר ראשון במנהל עסקים: "Students who major in linguistics, biology, fashion design, literature, urban planning, food science and philosophy are among those that make more money than business majors.". מאיפה הנתונים המפתיעים האלה? פשפוש נוסף הוביל אותי לדף באתר של חברת PayScale, שמתמחה באיסוף נתונים על מקצועות שונים. ולפי הטבלה שלהם, החציון של ההכנסה השנתית (בארה"ב) של בוגרי בלשנות באמצע הקריירה גבוה ב-200 דולר שלמים מזה של בוגרי עסקים. ואולי כדי לשכנע אותי שזה לא שהם טעו בהגדרת המונח Linguistics, מסתבר שגם בוגרי פילוסופיה או ספרות במצב טוב. (בעוד שבאופן לא מפתיע, כל המקצועות הטיפוליים במצב עגום, לא רק בארץ אלא גם בארה"ב).

אז מה ההסבר לנתון המאד לא צפוי הזה? אפשר כמובן לעיין בדף המעודכן באתר של האגודה האמריקאית לבלשנות, ה-LSA, שמפרט בין השאר תחומי עיסוק אפשריים לבוגרי בלשנות; אפשר גם לראות את רשימת תחומי העיסוק בפועל של בוגרי אנגלית באתר PayScale, שמצביעה במובהק על אחוז גבוה מאד של כאלה שעוסקים בסופו של דברים בתחומים שקשורים לכתיבה, עריכה והוצאה לאור (לא הצלחתי למצוא רשימה מקבילה לבלשנות); אבל מעבר לכל זה הייתי מציע לצאת מהקופסא ולקרוא את הכתבה הזו מ"TheMarker", שאותה הייתי מגדיר כקריאת חובה לכל מי ששוקל ללמוד מקצוע "לא מעשי".

עריכה: והנה קישור לעדות אישית של עוד מישהו שלמד בלשנות ולא נשאר רעב ללחם.

עריכה (28.9.2012): הנה עוד כתבה בנושא דומה – הפעם, על גיוס לגוגל של אלפי בעלי בעלי תארים במדעי הרוח, ועל כמה שדוקטורט במדעי הרוח זו השקעה טובה.

ואם סוף סוף אני כבר כותב כאן בבלוג, שתי התייחסויות קצרצרות לדברים אחרים:

בלי שמות

אז איך לקרוא לשפה שלנו, "עברית" או "ישראלית"? כבלשן גנרטיבי, דעתי מאד פשוטה: Frankly, my dear, I don't give a damn.

עוד סיבוב בויכוח סביב שמה של השפה שאנחנו מדברים היום: הפעם, צביה ולדן וגיא דויטשר ב"הארץ" מציגים טיעונים בעד השם "עברית". קשה לחשוב על עוד שאלה הקשורה לשפה שעוררה כאן כזו מידה של עניין בציבור ובתקשורת כמו השאלה העמוסה במטען רגשי (ואידיאולוגי) של שם השפה.

אז קודם כל, כדי להסיר ספקות: לא, אני לא מתכוון להביע כאן עמדה בעד או נגד השם "ישראלית". אמנם אני באופן אישי משתמש בשם "עברית מודרנית", אבל הייתי יכול לחיות גם עם "ישראלית", "עברית ישראלית", "בונגינית", "סיצפנוזית" או כל שם אחר שתמציאו, כל עוד כולנו יודעים על איזו שפה אנחנו מדברים. למעשה, העמדה שאני מעוניין להביע בנושא זה היא עמדה בזכות העדר עמדה; Frankly, my dear, I don't give a damn.

להמשיך לקרוא בלי שמות

משטרת השפה ומחקר בלשני

לפי כתבה שהתפרסמה ב-ynet בשבוע שעבר, הצנזורה שהופעלה על-ידי תחנות רדיו מסוימות כנגד שיר של הראל מויאל שכלל "טעות מביכה" (lo mekirim במקום lo makirim) אילצה בסופו של דבר את הזמר להקליט מחדש את השיר. זו לא הפעם הראשונה, וכנראה גם לא האחרונה, ששיר נפסל לשידור בגלל חריגה מכללי השפה הנורמטיביים.

להמשיך לקרוא משטרת השפה ומחקר בלשני

ג'פרי פולום והנמר

מה קורה כשבלשן בעל שם עולמי יוצא כנגד "תיקון לשון" מיותר? באופן לא ממש מפתיע, מי שגדל על הגישה הנורמטיבית לשפה לא ממש רוצה לשמוע מה יש לבלשנים להגיד בענייני שפה

אחד הפיתויים הגדולים בכתיבה באתר הזה הוא ללגלג על "תיקוני שפה" מגוחכים שבהם אנחנו נתקלים באופן יומיומי כמעט, או על הצורך האובססיבי של אנשים מסוימים לנסות ולכפות "חוקים" שבמקרה הטוב מייצגים מאפיין זניח של השפה בנקודה כלשהי בעבר הרחוק. אני משתדל כמיטב יכולתי להמנע מלשלוח עקיצות לעבר אלה שרואים בעצמם מעין "משטרת לשון" שתפקידה לשמור על הדוברים התמימים מפני שימוש קלוקל בשפת אימם. אלא שלפעמים קשה לעמוד בפיתוי. השבוע, כשקראתי את הפוסט המצחיק להפליא של ג'פרי פולום ב-language Log, היה לי ברור שאני חייב לנצל את הבמה הזו כדי להריע לפולום.

להמשיך לקרוא ג'פרי פולום והנמר

מה בלשנים לא עושים?

אחת הסיבות העיקריות שהובילו אותי להקים את האתר הזה היא העובדה שכל-כך מעט אנשים באמת יודעים מה זו בלשנות – מה שלא מונע מאחוז גבוה מאד מבין אלה שלא יודעים להיות משוכנעים שהם דווקא כן יודעים, ולא רק זה, אלא שהם גם יודעים יותר טוב מכולם כל מה שצריך לדעת לגבי השפה שאנחנו מדברים בה. שלוש כתבות שפורסמו ברשת בשבועות האחרונים דנות בטעויות מסוג זה.

להמשיך לקרוא מה בלשנים לא עושים?

Ali G מראיין את נעם חומסקי

קטע וידיאו סהרורי שמסתובב לאחרונה ברשת: Ali G מראיין את נעם חומסקי. למי שזה המפגש הראשון שלו עם Ali G (כמוני)- זוהי דמות פיקטיבית שמגלם שחקן בריטי ששמו האמיתי הוא Sacha Baron Cohen, ותוכנית הטלוויזיה שלו, שכוללת ראיונות מופרכים עם אנשים שלא תמיד מודעים לבדיחה, זוכה כפי הנראה להצלחה לא מבוטלת בארה"ב ובבריטניה.

להמשיך לקרוא Ali G מראיין את נעם חומסקי

יחיד ורבים של people

ב-Language Log התפרסם לפני כמה ימים קטע משעשע בנושא ההבחנה בין יחיד לרבים בשם העצם people אצל ילדה בת שנתיים. כמו שקורה לעתים קרובות ברכישת שפה, ניתן לראות כאן שימוש שיטתי בצורות שכלל לא קיימות בשפת הסביבה: במקרה זה, peoples ו-one people. הכותב (Arnold Zwicky) מנתח יפה את ההגיון הצרוף שכנראה עומד מאחורי צורות אלה, הגיון שאופייני להכללת-היתר הנפוצה בשלבים שונים של הרכישה. שווה קריאה, והעקיצות הקטנות כלפי מצדדי הגישה הנורמטיבית הן בונוס נחמד.

דו-לשוניות והתפתחות העברית המודרנית

באתר של בית לייוויק מתפרסמת הקלטה של עימות בין שני בלשנים, גלעד צוקרמן וברוך פודולסקי, סביב שאלת שיוכה הגנטי של העברית המודרנית: האם זו שפה שמית, שמהווה המשך ישיר לשלבים מוקדמים יותר של העברית, או שפה חדשה המשלבת בין מאפיינים שמיים (שהגיעו מהעברית הקדומה) ומאפיינים של שפות אינדו-אירופאיות שונות? שאלת השיוך הגנטי-היסטורי של שפה היא שאלה טיפוסית לבלשנות המסורתית, המיוצגת במקרה זה ע"י פודולסקי; עמדתו של צוקרמן, למרות שהיא שונה במובהק מהגישה המסורתית, אינה מדגישה מספיק, לדעתי, את השוני בתפיסה בין הבלשנות המסורתית והמודרנית.

להמשיך לקרוא דו-לשוניות והתפתחות העברית המודרנית

חצידור, folksonomy ו-prostitot

בימים האחרונים יצא לי להתקל בשלוש דוגמאות ליצירת מילים חדשות: מילה אחת מיותרת ומלאכותית לחלוטין, שהגיעה "מלמעלה"; מילה אחת שאין עדיין, למרות שצריך אותה; וכמה מילים שהגיעו "מלמטה", שאת המבחן הקשה ביותר – קבלה ע"י דוברי השפה – הן כבר עברו.

בימים האחרונים יצא לי להתקל בשלוש דוגמאות ליצירת מילים חדשות: מילה אחת מיותרת ומלאכותית לחלוטין, שהגיעה "מלמעלה"; מילה אחת שאין עדיין, למרות שצריך אותה; וכמה מילים שהגיעו "מלמטה", שאת המבחן הקשה ביותר – קבלה ע"י דוברי (או דוברות) השפה – הן כבר עברו.

להמשיך לקרוא חצידור, folksonomy ו-prostitot

רעיונות ירוקים, רעיונות כחולים

מארק ליברמן מתאר ב-Language Log שני מאמרים העוסקים בהיפותזת ספיר-וורף: הראשון משתמש בהיפותזה זו כדי להציע הסבר לתופעה חוץ-לשונית; המאמר השני מתאר סדרת ניסויים שתורמים עובדות מסוג חדש לדיון בדבר אמיתות ההיפותזה. ליברמן מראה בצורה משכנעת, לדעתי, ששני המאמרים מתבססים על פירושים אפשריים, אך לא הכרחיים, לעובדות.

להמשיך לקרוא רעיונות ירוקים, רעיונות כחולים