היסטוריה קצרה של הבלשנות המערבית

חקר השפה האנושית, הידוע כיום בשם "בלשנות", עבר שינויים רבים במהלך השנים. חלק מהשינויים היו כה חדים, שכיום בלשנים רבים מתייחסים לבלשנות כאל תחום צעיר יחסית, שכן השאלות שמעסיקות בלשנים בני זמננו שונות הן שאלות שכלל לא נשאלו עד אמצע המאה העשרים. יחד עם זאת, רעיונות רבים שממלאים תפקיד מרכזי בבלשנות של השנים האחרונות הועלו בהקשרים שונים כבר לפני מאות שנים. במאמר זה אסקור בקצרה את הגישות העיקריות בבלשנות המערבית ואת השינויים שחלו בה, מתוך מטרה להראות במה שונה הבלשנות של ימינו מהבלשנות שקדמה לה.

יוון ורומא

אחדים מהפילוסופים היוונים, כגון אריסטו ואפלטון, עסקו בשאלות לשוניות ובעיקר בשאלת מקור השפה: האם השפה היא רק אוסף של מוסכמות שקבעו בני האדם, או שהיא נובעת ממקור אחר. רק בשלב מאוחר יחסית החלו ביוון העתיקה לנסח באופן מפורש את כללי הדקדוק של השפה היוונית. חלק מההבחנות הדקדוקיות הרווחות עד עצם היום הזה, כמו המיון המסורתי של מילים לקטגוריות דקדוקיות (שם עצם, פועל, תואר וכד'), מקורן מהדקדוק היווני המוקדם. הרומאים אימצו במידה רבה את הידע הדקדוקי של היוונים וניסו להחיל אותו על השפה הלטינית.

ימי הביניים

השפה הלטינית (ובמידה פחותה, היוונית) היתה בימי הביניים שפת הדת ושפת ההשכלה באירופה, ועיקר העיסוק הלשוני בתקופה זו התמקד בחקר הדקדוק הלטיני והיווני. הבלשנות בימי הביניים היוותה כלי עזר בפירוש ובהבנה של טקסטים דתיים, ועסקה במידה רבה באטימולוגיה (חקר המקור ההיסטורי של מילים והשינויים שחלו במשמעותן במהלך השנים). הבלשנות בתקופה זו היתה נורמטיבית – המחקר האטימולוגי שימש כבסיס לניסוח נורמות לשימוש "נכון" בשפה; גישה זו שלטה בבלשנות באופן כמעט בלעדי עד תחילת המאה ה-19.

הרנסנס

בתקופת הרנסנס החלה להתפתח ההתעניינות בשפות נוספות פרט ליוונית ולטינית, ונכתבו מחקרים שונים על הדקדוק של שפות אירופאיות רבות, כמו גם של שפות לא-אירופאיות, כגון סינית ומספר שפות אינדיאניות.

אחד הנסיונות הראשונים לניתוח בלשני "מודרני" הוא בעבודתם של הבלשנים מאסכולת פורט-רויאל, שפעלו במנזר פורט-רויאל בפאריס במאה ה-17. הם הושפעו מפילוסופים רציונליסטים ובפרט מדקארט, וטענו שישנם עקרונות לשוניים אוניברסליים המשותפים לכל השפות האנושיות. הם הציעו "דקדוק פילוסופי" שכלל הבחנה בין מבני שטח ומבני עומק מופשטים, ורבים מרעיונותיהם הינם "מודרניים" במידה מפתיעה והיוו מקור השראה לבלשנות הגנרטיבית של המאה ה-20.

המאה ה-19

לקראת סוף המאה ה-18, התגלו מספר תבניות המקשרות באופן שיטתי בין הצלילים של שפות שקודם לכן כמעט ולא נחקרו בידי חוקרים מהמערב. דבר זה הוביל להתעניינות רבה בבלשנות היסטורית ולמחקר הידוע בשם פילולוגיה, ששאף לגלות את הקשרים ה"משפחתיים" בין שפות ולנסות לאפיין את השפה שממנה התפתחו כל השפות הידועות כיום כשפות אינדו-אירופאיות. מחקר זה הושפע גם מתורת האבולוציה של דרווין; הבלשן אוגוסט שלייכר, למשל, טען שעקרונות תורת האבולוציה חלים גם על שפות, וניסה להראות שהאופן שבו שפות מסוימות התפתחו משפות אחרות מקביל לאופן שבו האבולוציה פעלה בעולם החי. הפילולוגיה עסקה גם בחקר טקסטים עתיקים, ובין השאר הגיעה להישגים מרשימים כמו פענוח כתב החרטומים המצרי ושיטות כתיבה קדומות אחרות.

במקביל להתפתחות המחקר ההיסטורי-פילולוגי, נוסחו בתקופה זו גם רעיונות שונים לגבי הקשר בין שפה לחשיבה, שחלקם ממשיכים להשפיע עד היום הן על הבלשנות והן על הפילוסופיה של הלשון. וילהלם פון הומבולט, למשל, טען שהשפה משקפת את האופן שבו תמונת העולם מיוצגת במוחו של האדם, ושזוהי טעות לחקור את השפה מנקודת המבט ה"קפואה" של שפות כיוונית ולטינית. גישתו של הומבולט הושפעה רבות מכתביהם של פילוסופים כקאנט, וסללה את הדרך לתפיסת היחסיות שלפיה ייצוג העולם במוחם של דוברי שפות שונות הוא שונה ומושפע מהבדלים דקדוקיים בין השפות. הוא גם היה אחד הראשונים שטענו באופן ברור ומפורש שילדים אינם "לומדים" את שפת אימם, אלא רוכשים אותה על בסיס יכולת שטבועה בהם מלידה.

המאה ה-20

סטרוקטורליזם

בתחילת המאה ה-20, בעקבות עבודתו של הבלשן השוויצרי פרדינן דה סוסיר, התפתחה גישה בלשנית בשם סטרוקטורליזם, שעסקה בניסוח שיטות לניתוח מבני מסודר ומפורש של הדקדוק. בניגוד לגישה ששלטה במחקר הבלשני של המאה ה-19, גישתו של דה סוסיר התמקדה במחקר סינכרוני של השפה – כלומר, בחקר השפה כפי שהיא ברגע נתון, ולא במחקר היסטורי (דיאכרוני). הבלשנות הסטרוקטורליסטית עסקה בחיפוש חוקיות בתוך מערכת הסימנים הלשוניים, תוך שימת דגש על התייחסות "הוליסטית" למערכת הלשונית בכללותה. רעיונותיו של דה סוסיר הובילו להתפתחות האסכולה שנקראה "אסכולת פראג" שפיתחה את רעיונות הסטרוקטורליזם בעיקר בתחום הפונולוגיה.

הסטרוקטורליזם האירופאי השפיע רבות גם על בלשנים אמריקאים, והוביל ליצירת זרם סטרוקטורליסטי נפרד בארה"ב. בלשנים כלאונרד בלומפילד, זליג האריס וצ'ארלס הוקט עסקו בפיתוח טכניקות שיטתיות ל"גילוי" הדקדוק של שפות בלתי מוכרות, טכניקות שהושפעו במידה רבה משיטות המחקר הנוקשות של הגישה הביהיביוריסטית ששלטה באותן שנים בפסיכולוגיה. חלק ניכר מהמחקר הבלשני בגישה זו במחצית הראשונה של המאה ה-20 התמקד בלימוד ובתיעוד שפות האינדיאנים של יבשת אמריקה, ואחד הקשיים המרכזיים שהבלשנים הסטרוקטורליסטים הבחינו בהם הוא הקושי לתאר באופן אובייקטיבי את המבנה של שפה זרה מבלי "לכפות" עליה את המבנים של שפת האם של הבלשן. מבחינות רבות, המחקר הבלשני בארה"ב באותה תקופה היה קרוב מאד למחקר בתחום האנתרופולוגיה, וחוקרים כאדוארד ספיר ובנג'מין לי וורף פיתחו תיאוריה, הידועה כיום בשם היפותזת ספיר-וורף, ולפיה תפיסת המציאות של האדם נקבעת במידה רבה על-ידי השפה שהוא מדבר, כך שדוברי שפות שונות חווים את המציאות בצורות שונות.

למרות ההשפעה הרבה של הסטרוקטורליזם על תחומים מדעיים נוספים, כמו תורת הספרות והאנתרופולוגיה, השפעתו בבלשנות נחלשה מאד במהלך המחצית השניה של המאה ה-20, וכיום קיימות בכל העולם רק אוניברסיטאות בודדות שבהן ממשיך להתקיים המחקר הבלשני הסטרוקטורליסטי (ביניהן האוניברסיטה העברית בירושלים).

בלשנות גנרטיבית

במקביל להתעניינות במבנה השפה, אופיין חקר השפה במאה ה-20 גם בהתעניינות גוברת והולכת בשאלות פסיכו-בלשניות בדבר האופן שבו ילדים רוכשים את שפת אימם והאופן שבו אנשים משתמשים בשפה.

הגישה ששלטה בפסיכולוגיה בחצי הראשון של המאה ה-20 היתה הגישה הביהיביוריסטית, שראתה בכל התנהגות תוצר של למידה הנשלטת באופן מלא על-ידי גירויי הסביבה, באמצעות מנגנונים של חיזוקים והתניות. מבחינת שיטות המחקר, דגלו הפסיכולוגים הביהיביוריסטים בגישה החוקרת רק התנהגות שניתנת לצפיה ולמדידה באופן ישיר. במסגרת זו, האמינו פסיכולוגים רבים ששפה אינה שונה באופן מהותי מכל התנהגות אנושית אחרת, שהיא נרכשת באותו האופן כמו התנהגויות אחרות, ושניתן להסביר חלק ניכר מתכונות השפה האנושית בעזרת המודלים ההתנהגותיים הכלליים של הפסיכולוגיה. בשנת 1957 פרסם הפסיכולוג האמריקאי פרדריק סקינר ספר בשם Verbal Behavior (התנהגות מילולית), שבו הוא הציג באופן מפורט את האופן שבו, לדעתו, כלי הניתוח הביהיביוריסטיים יכולים להסביר כיצד בני אדם רוכשים שפה ומשתמשים בה.

בשנת 1959 פרסם בלשן צעיר בשם נועם חומסקי מאמר ביקורת על ספרו של סקינר. חומסקי הראה שכדי להסביר שימוש בשפה, סקינר נאלץ "להגמיש" במידה ניכרת את המושגים הטכניים שעמדו בבסיס הגישה הביהיביוריסטית ולהשתמש בהם באופן ששולל מהם את כל הדיוק המדעי שהיה להם. חומסקי גם הראה שגישתו של סקינר לרכישת שפה, שכלל לא נבדקה לעומק באופן מחקרי, מלאה בסתירות ובעובדות שאינן מוסברות, ושקשה לראות כיצד גישה זו יכולה באמת להסביר את האופן שבו ילדים רוכשים שפה מעבר למילים ולמבנים הפשוטים ביותר.

באותה שנה שבה פורסם ספרו של סקינר, פרסם חומסקי ספר קצר בשם Syntactic Structures (מבנים תחביריים), שבו הציג מודל פשוט שמאפשר לנתח מבנים תחביריים מורכבים ביותר של שפות שונות – טבעיות ומתמטיות כאחד. ספר זה נחשב לנקודת המוצא לגישה הבלשנית הידועה בשם "בלשנות גנרטיבית"; לספר זה ולמחקרים נוספים של חומסקי משנות ה-50 היתה השפעה רבה גם על מדעי המחשב, תחום שהיה בחיתוליו באותן שנים.

למרות שהבלשנות הגנרטיבית עברה שינויים מרחיקי לכת מאז הוצגה לראשונה בשנות ה-50, הרעיונות המרכזיים שעומדים בבסיסה נותרו כמעט ללא שינוי:

  • מבנים מופשטים: הבלשנות הגנרטיבית מניחה שהמבעים הלשוניים שאנו שומעים על פני השטח הם רק הביטוי החיצוני של מבנה מנטלי מופשט, שעשוי להיות מורכב ביותר. לכן, כדי להבין את מבנה השפה, לא מספיק לתאר מה שנמצא על פני השטח, אלא יש צורך במודלים תיאורטיים שיסבירו גם את המבנים הלשוניים שאינם ניתנים לצפיה באופן ישיר, כלומר, המבנים שבראשם של הדוברים.
  • כללי יצירה: שפה אנושית מאפשרת יצירה והבנה של אינסוף מבעים; הנחת יסוד של הבלשנות הגנרטיבית היא שאינסוף המבעים האפשריים הם תוצר של מערכת מצומצמת של כללי יצירה. בחלק מהתיאוריות שהתפתחו בגישה הגנרטיבית, כללי היצירה מגדירים תהליך – מעין "מתכון" – שיוצר מבנה לשוני על-ידי סדרה של פעולות פשוטות שמתרחשות באופן סדרתי בזו אחר זו, ורק הבנה של התהליך כולו מאפשרת הבנה של המבנים הלשוניים הנצפים בפועל.
  • בסיס מולד: בניגוד לגישה הביהיביוריסטית בפסיכולוגיה, שהתבססה על הגישה האמפיריציסטית בפילוסופיה, הבלשנות הגנרטיבית מניחה שהאדם אינו נולד כ"לוח חלק", ושהידע הלשוני אינו רק תוצר של חשיפה לסביבה. חומסקי הושפע במידה רבה מפילוסופים רציונליסטיים כדקארט ומבלשנים כמו חברי אסכולת פורט-רויאל ווילהלם פון הומבולט, וטען שלא ניתן להסביר את הידע האנושי מבלי להניח בסיס מולד כלשהו. הבלשנות הגנרטיבית מניחה שהיכולת האנושית לרכוש שפה מתבססת על תכונות מולדות של המוח האנושי, כך שהגירויים הלשוניים של הסביבה "מפעילים" את מנגנוני השפה המולדים, ורק הצירוף של בסיס מולד וגירוי סביבתי הוא שמאפשר את רכישת השפה.
  • אוניברסליות: מהנחת הבסיס המולד, נובע שלכל השפות האנושיות חייבות להיות תכונות משותפות, גם אם מופשטות וכלליות מאד. אחת מהמטרות המרכזיות של הבלשנות הגנרטיבית היא לגלות מהן התכונות המשותפות לכל השפות, ורק מחקר מעמיק של מבנה השפה יאפשר לזהות ולנסח אותן באופן שיאפשר להסביר את כל מגוון העובדות שקיימות בשפות שונות. שאלה מרכזית נוספת בהקשר זה, המאפיינת במידה רבה את המחקר הגנרטיבי, היא מהן מגבלות השפה: מהם המבנים והכללים שלא ייתכנו באף שפה אנושית טבעית? העיסוק בשאלה זו מהווה את אחד המאפיינים המרכזיים של התפיסה הגנרטיבית של השפה כמנגנון מרכזי ביכולת הקוגניטית של האדם.

בשנותיה הראשונות התמקדה הבלשנות הגנרטיבית בתחביר, במידה רבה מכיוון שבתחום זה לא הצליחה להסביר מספר רב של עובדות בסיסיות על בסיס דקדוק "יעיל" ו"חסכוני" למדי. במהלך השנים הורחבה הגישה הגנרטיבית לתחומים נוספים, וכיום הבלשנות הגנרטיבית מייחסת חשיבות שווה למגוון של תחומים- תחביר, סמנטיקה, פונולוגיה, מורפולוגיה, פרגמטיקה ועוד. במהלך השנים התפתחו זרמים שונים בתוך הבלשנות הגנרטיבית, שאף על פי שהם חלוקים ביניהם במידה רבה בדבר פרטי התיאוריה, עדיין משותפות לכולם הנחות היסוד של הגישה הגנרטיבית שפורטו לעיל. הבלשנות הגנרטיבית היא כיום הגישה הנפוצה ביותר למחקר בלשני, וגם בישראל היא נלמדת בכל האוניברסיטאות.

8 תגובות בנושא “היסטוריה קצרה של הבלשנות המערבית”

  1. זאת לא ממש תגובה אלא יותר שאלה:

    הנושא הפונולוגי מופיע אצל סוסיר, יעקובסון וגם אצל ממשיכי חומסקי.

    האם כולם מגדירים פונולוגיה באותה צורה, והאם כולם נותנים לה אותו מקום בפיתוח כישורי השפה של ילדים.

    תודה על האתר

    לב הגנן

  2. אני חושב שהידע שלי בפונולוגיה (ובעיקר בפונולוגיה "מוקדמת" – של סוסיר ויעקובסון) לא מספיק בשביל לענות כמו שצריך על השאלה שלך; פונולוגיה מעולם לא היתה הצד החזק שלי. אני מקווה שמישהו מהקוראים הבאים יידע לענות על השאלה הזו.

  3. טוב, גם זאת לא תגובה אלא אני רוצה לספר על בלבול מושגים שהיה לי. (תיסלחו לי על השגיות, עברית היא לא שפת אם שלי). פעם לקחתי קורס על תחביר ,וכששמעתי מושג 'deep structure' מיד חשבתי שיש כאן קשר לתת-מודע של פרויד.
    מצאתי בספר של פסמור (Recent Philosophers, 1985) הסבר טוב למה אין כאן קשר, וגם הסבר למה חומסקי הפסיק להשתמש במושג הזה.

    The French structuralists were attracted too, by Chomsky's distinction between 'deep structures' and 'surface structures'. That did for language, they supposed, what Freud had done for the mind and Marx for society.[…] For all that is so intimately associated with his name, by the time he came to write "Reflections on Language" Chomsky had nevertheless abandoned the terminology of 'deep structure' and 'surface structure' partly for technical reasons but also because – and this is more important for our purposes – he had been misunderstood, as the French structuralists had misunderstood him, by those who supposed that 'deep' structures were 'deep' in a metaphysical sense, that the properties of surface structures were, in contrast, 'superficial, unimportant, variable across languages and so on'. That was not his view; phonology, confining its attention to surface structures, could be quite as universal, he thinks, quite as 'revealing', quite as universable, as syntactical theory. Indeed, as he freely admits, phonology is the most fully worked-out branch of 'grammar

    מעניין, שהסברים הכי טובים על פסיכולוגיה אני מוצא בבלשנות. ההסברים הכי טובים על בלשנות אני מוצא בפילוסופיה. והסברים הכי טובים על פילוסופיה אני מוצא בספרות. מוזר…

  4. ועד יותר מוזר, שכאשר כותבים בעברית ומכניסים מילים באנגלית, הכל חייב להתפקשש (מקווה, שזאת המילה הנכונה) . Strange…

  5. מבקשת עזרה:
    איפה אוכל למצוא חומר על העיסוק של הבלשנות הגנרטיבית במורפולוגיה?
    תודה

  6. הנושאים באתר מעניינים מאוד.
    עקב קריאתי אני רוצה לשאול שאלה:
    כשאנו אומרים לאדם יש יכולת לינגוויסטית או יכולת על או מטה-לינגוויסטית, למה הכוונה? מה ההבדל בין שתי יכולות אלו? הבנתי את ההבדל הדק ביניהן, אך הייתי מבקשת פירוט, באם אפשר!
    איך העובדה שתלמיד לומד שפה במהירות וללא כל מאמץ, תומכת בתיאוריה של "דקדוק עולמי" שמפורטת באתר?
    אם לומדים על קושי בשפה, כמו: SLI כיצד זה עוזר למורה שמלמד אנגלית כשפה ראשונה [שפת אם]? וכשפה שנייה?
    בתודה מראש,

  7. שלום יפה (וסליחה על התגובה המאוחרת),
    אני לא בטוח שאני יכול לענות לגמרי על השאלות, אבל אני אנסה:
    1. יכולת לינגוויסטית/לשונית יש לכל אדם שמדבר שפה כלשהי; יכולת מטא-לשונית היא יכולת להבין דברים על השפה ברמה מודעת, שה כבר דורש יכולות אחרות. למשל- להכיר את המילה "כלב" זו יכולת לשונית; להיות מודע לכך שיש בה שתי הברות ושהמין הדקדוקי שלה הוא "זכר", זו יכולת מטא-לשונית. אני מקווה שלזה בערך התכוונת.
    2. לגבי רכישת שפה אצל ילדים ו"דקדוק אוניברסלי": העובדה שילדים צעירים רוכשים שפות בקלות רבה, ושהיכולת הזו דועכת עם הגיל, מרמזת שיש כאן כנראה יכולת שיש לה בסיס ביולוגי- אחרת היינו מצפים שכמו כל כישור קוגניטיבי אחר, גם היכולת ללמוד שפות תתפתח עם הגיל ולא תדעך בתחילת גיל ההתבגרות. המונח המטעה "דקדוק אוניברסלי" מתייחס בדיוק לזה- ליכולת הביולוגית לרכוש שפה.
    3. לגבי היתרונות המעשיים באיבחון SLI- ברגע שיודעים להבחין בין מי שכישורי השפה שלו הם תקינים לבין מי שיש לו ליקוי מהותי, יודעים מי צריך התייחסות מיוחדת ומי לא. כל הנושא של SLI דו-לשוני הוא נושא מורכב שרק עכשיו מתחילים להבין אותו (אצלנו במחלקה לאנגלית בבר-אילן יש קבוצה לא קטנה של אנשים שעוסקים בזה), כי בעצם צריך לדעת להבחין מתי הקשיים נובעים מעצם הסיטואציה הדו-לשונית ומתי הם נובעים מליקוי כמו SLI; מסתבר שסוגי הטעויות שילדים עושים בגלל דו-לשוניות שונים מסוגי הטעויות שנובעות מ-SLI.

סגור לתגובות.