הכנס ה-22 של האגודה הישראלית לבלשנות תיאורטית (IATL) יתקיים השנה באוניברסיטה העברית בירושלים, בתאריכים 2-3 ביולי 2006. מיד אחרי הכנס, בתאריכים 4-6 ביולי, תתקיים באותו מקום סדנא בנושא תחביר, לכסיקון ומבנה אירוע (אם למישהו יש תרגום מוצלח יותר למושג "event structure", אני אשמח לשמוע…).
את תכנית הכנס ניתן לראות [כאן](http://atar.mscc.huji.ac.il/~english/IATL/Program.html), ואת תכנית הסדנא [כאן](http://atar.mscc.huji.ac.il/~english/IATL/Workshop.html).
ב-Language Log התפרסם לפני כמה ימים [קטע משעשע](http://itre.cis.upenn.edu/~myl/languagelog/archives/002957.html) בנושא ההבחנה בין יחיד לרבים בשם העצם people אצל ילדה בת שנתיים. כמו שקורה לעתים קרובות ברכישת שפה, ניתן לראות כאן שימוש שיטתי בצורות שכלל לא קיימות בשפת הסביבה: במקרה זה, peoples ו-one people. הכותב (Arnold Zwicky) מנתח יפה את ההגיון הצרוף שכנראה עומד מאחורי צורות אלה, הגיון שאופייני להכללת-היתר הנפוצה בשלבים שונים של הרכישה. שווה קריאה, והעקיצות הקטנות כלפי מצדדי הגישה הנורמטיבית הן בונוס נחמד.
[מאמר שהתפרסם לאחרונה](http://www.pnas.org/cgi/content/abstract/102/52/19249) מספק עדות מפתיעה לקיום "נושא דקדוקי" גם במערכת הג'סטות של חרשים מלידה, שמעולם לא נחשפו לשפה. המחקר מראה שגם חרשים מלידה שמתקשרים באמצעות מערכת סימנים "ביתית" ולא בשפת סימנים מסודרת מייחדים במערכת זו מה שנראה כנושא דקדוקי, שאופן קביעתו דומה באופן מובהק לאופן שבו נקבע נושא דקדוקי בשפות מדוברות. מחקר זה מספק תמיכה מעניינת להשערה הידועה כ"השערת המולדות", שלפיה מאפיינים מסוימים של מערכת הדקדוק הינם מולדים, והדקדוק אינו רק ידע שנלמד כתוצאה מחשיפה לשפת הסביבה. המשך »
בימים האחרונים יצא לי להתקל בשלוש דוגמאות ליצירת מילים חדשות: מילה אחת מיותרת ומלאכותית לחלוטין, שהגיעה "מלמעלה"; מילה אחת שאין עדיין, למרות שצריך אותה; וכמה מילים שהגיעו "מלמטה", שאת המבחן הקשה ביותר – קבלה ע"י דוברי (או דוברות) השפה – הן כבר עברו. המשך »
[מארק ליברמן מתאר ב-Language Log שני מאמרים העוסקים בהיפותזת ספיר-וורף](http://itre.cis.upenn.edu/~myl/languagelog/archives/002743.html): הראשון משתמש בהיפותזה זו כדי להציע הסבר לתופעה חוץ-לשונית; המאמר השני מתאר סדרת ניסויים שתורמים עובדות מסוג חדש לדיון בדבר אמיתות ההיפותזה. ליברמן מראה בצורה משכנעת, לדעתי, ששני המאמרים מתבססים על פירושים אפשריים, אך לא הכרחיים, לעובדות. המשך »
ב[פוסט הקודם](http://www.gabidanon.info/heb/index.php/archives/22/), שעסק במבנים מסוגו של "לשים סוודר", טענתי שאין בסיס עובדתי לפסילת צירופים מסוג זה, שאינם חריגים משום בחינה בשפה העברית. בינתיים שמתי לב לכך שצירופים מסוג זה יוצרים הבחנה סמנטית יפה שאינה קיימת בעברית ה"תקנית" בין שני מובנים של "ללבוש". אבל קודם כל, קצת רקע תיאורטי על מה שנקרא 'אספקט לכסיקלי'. המשך »
[אריאנה מלמד מבכה ב-ynet](http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3182581,00.html) את השימוש בצירופים כמו "לשים נעליים/גרביים/סוודר". בניגוד ל"צירופי סלנג לגיטימיים" (כדבריה) כמו "לשים פס" ו"לא שם זין", השימושים החדשים ב"לשים" נתפסים בעיניה כ"עילגות לשון" ו"ביטוי לעצלות לשונית של הדובר". המשך »
שני פוסטים ב-Language Log מהשבוע האחרון ([כאן](http://itre.cis.upenn.edu/~myl/languagelog/archives/002666.html) ו[כאן](http://itre.cis.upenn.edu/~myl/languagelog/archives/002667.html)) עוסקים בצירוף "to go it alone" באנגלית. עבור דוברי עברית, השאלה המתבקשת היא האם מדובר באותו סוג של מבנה כמו בצירופים "אכל אותה" ו"שיחק אותה". המשך »
מין דקדוקי מעורר תמיד תהיות רבות: למשל, למה שמותיהם של בעלי חיים מסוימים, כמו כלב או נמר, קיימים גם בזכר וגם בנקבה (כלב/כלבה, נמר/נמרה) , אחרים רק בזכר (למשל, דג או נשר), ואחרים רק בנקבה (למשל, זיקית או ציפור)? הקשר נוסף שבו המין הדקדוקי זוכה לתשומת לב רבה גם ממי שאינם בלשנים הוא השימוש בצורת הזכר בתור הצורה הנייטרלית, הנתפש לעתים כסוג של סקסיזם או אפליה.
מנקודת מבט בלשנית, בחינה של מהות המין הדקדוקי מראה שצורת ה"זכר" היא לא בהכרח "זכרית" במיוחד, ושבמצבים רבים הדקדוק עצמו מתייחס לצורה זו כצורה הנייטרלית. אבל קודם כל, מה זה בעצם מין דקדוקי? המשך »