בלשנות אונליין

לפני כחודשיים נסעתי לכנס בטובינגן (ואולי טיבינגן או טיובינגן? זו כבר שאלה בלשנית לפעם אחרת), עיר מקסימה ומומלצת בחום. לפני הנסיעה נתקלתי בפוסט הנחמד הזה, שמפרט 5 סיבות לבקר בטובינגן. אותי תפס הפריט הרביעי ברשימה, או ליתר דיוק, הגרפיטי הנפלא על קיר ביתו של אלואיז אלצהיימר שבתמונה הזו:

בתרגום לעברית, מה שכתוב בגרפיטי זה: "אלואיז, לעולם לא נשכח אותך!". אבל למרבה האכזבה, כשהגעתי לשם בעצמי לא מצאתי שום זכר לגרפיטי:

איך שלא יהיה, הגרפיטי הזה מעורר שאלה מעניינת לגבי האופן שבו הוא מתפרש. מכיוון שיש לו כמה פירושים אפשריים, נתחיל מהמקרה הפשוט יותר: נניח שהגרפיטי נכתב ע"י מקס ומוריץ, ו"אנחנו" מתייחס לקבוצה המורכבת ממקס ומוריץ. בפירוש הטבעי ביותר, הגרפיטי אומר משהו כמו "מקס לעולם לא ישכח אותך ומוריץ לעולם לא ישכח אותך". פשוט ולעניין.

אלא שבנוסף לפירוש הדיסטריבוטיבי ("עבור כל אחד מאתנו…"), יש כאן גם פירוש אחר, קולקטיבי. נניח עכשיו שה"אנחנו" מתייחס לכלל תושבי טובינגן לדורותיהם. במקרה הזה, אפשר להבחין בין שני פירושים: "אף אחד מתושבי טובינגן לא ישכח אותך", או "תושבי טובינגן כקבוצה לא ישכחו אותך". השאלה היא מהם בדיוק התנאים שצריכים להתקיים כדי שהפירוש השני יהיה אמיתי. בפירוש השני, הגרפיטי לא טוען בהכרח שאף אחד מתושבי טובינגן לא ישכח את אלואיז; ולמעשה, הוא אפילו לא טוען שרוב תושבי טובינגן לעולם לא ישכחו אותו. האם זו רק עמימות, שמאפשרת לנו "להחליק" מצב שבו פחות מ-100% מהתושבים זוכרים את אלואיז? נראה לי שלא. נדמיין למשל מצב עניינים שבו כל אחד מתושבי טובינגן, אחרי שעבר את גיל 90, ילקה באלצהיימר וישכח את אלואיז היקר. ונניח גם שבעקבות התפתחויות בתחום הרפואה, כל אחד מתושבי טובינגן יזכה לחיות לפחות עד גיל 90. במצב כזה, כל אחד ואחד מתושבי טובינגן ישכח בסופו של דבר את אלואיז. אבל לפי השיפוטים שלי, הטענה שבגרפיטי עדיין תהיה אמיתית (בפירוש הקולקטיבי שלה), כל עוד בכל רגע נתון חלק מספיק גדול מתושבי טובינגן עדיין זוכרים את אלואיז.

אז מה בעצם קורה כאן? לדעתי ההסבר נעוץ בכך שהקבוצה שאליה מתייחסים כ"אנחנו" אינה קבועה. בפרפרזה פורמלית למחצה, מה שהגרפיטי אומר זה משהו כמו: "לעולם לא ייווצר מצב שבו רוב תושבי טובינגן באותו רגע שכחו אותך" (או בגרסה המקוצרת לסמנטיקה של עולמות אפשריים: אין מצב). כלומר, הכימות של "לעולם" הוא כימות על מצבי עניינים לאורך ציר הזמן, ו"אנחנו" מציין קבוצה שמשתנה ממצב עניינים אחד לשני; גם אם באופן אינטואיטיבי מדובר בקבוצה אחת של "תושבי טובינגן לדורותיהם", ברמה של חישוב תנאי האמת של המשפט אנחנו "מפרקים" את הקבוצה הזו לרצף של קבוצות, שכל אחת מהן מורכבת מאוסף התושבים ברגע מסוים אחד.

ואם יש כאן משהו שפיספסתי (מה שסביר שקרה; סמנטיקה של עולמות אפשריים ו/או אינטנציונאליות מעולם לא היתה הצד החזק שלי)- אתם מוזמנים לכתוב. מהר, לפני שתשכחו.