לשחק אותה, to go it

שני פוסטים ב-Language Log מהשבוע האחרון ([כאן](http://itre.cis.upenn.edu/~myl/languagelog/archives/002666.html) ו[כאן](http://itre.cis.upenn.edu/~myl/languagelog/archives/002667.html)) עוסקים בצירוף "to go it alone" באנגלית. עבור דוברי עברית, השאלה המתבקשת היא האם מדובר באותו סוג של מבנה כמו בצירופים "אכל אותה" ו"שיחק אותה". כמה נקודות דמיון בולטות:

– בשני המקרים נעשה שימוש בכינוי גוף אקוזטיבי (כלומר, בעל יחסת המושא) שאינו רפרנציאלי וייתכן שהינו ריק מתוכן סמנטי: בתגובה למשפט כמו "הוא אכל אותה" לא ניתן לשאול "את מי?", כשם שבאנגלית, בתגובה למשפט "He decided to go it alone" לא ניתן לשאול " To go what alone?"
– המשמעות של הצירוף עם כינוי הגוף שונה מהמשמעות הרגילה של הפועל (כפי שמראה לגבי המבנה הנ"ל מאנגלית ג'פרי פולום בפסקה האחרונה של [הפוסט שלו בנושא](http://itre.cis.upenn.edu/~myl/languagelog/archives/002666.html))

שאלה חשובה היא האם יש חוקיות לגבי סוג הפעלים שמתירים יצירת ביטויים מסוג זה. למרות שמספר הפעלים שניתן למצוא במבנה מסוג זה הוא קטן, מה שמקשה על חיפוש חוקיות, עושה רושם שמדובר בקבוצה בלתי אחידה. הפועל "go" באנגלית הוא פועל עומד – מה שמדגיש עוד יותר את המוזרות של הצירוף עם "it" (אמנם ניתן להשתמש בפועל זה במבנים כמו "to go a long way", אבל ספק אם מדובר במקרה זה במושא של ממש, כפי שניתן לראות למשל מהעובדה שצורת הסביל אינה אפשרית: *A long way was gone by him.). הביטויים הללו בעברית, לעומת זאת, כוללים, לפחות בחלק מהמקרים, פעלים טרנזיטיביים (יוצאים) – "אכל" או "הביא" ("הוא הביא אותה בהפוכה"). לגבי "שיחק", מדובר בפועל שיכול לשמש הן כפועל עומד ("הוא שיחק נורא יפה") והן כפועל יוצא ("הוא שיחק כדורגל כל היום"). גם סוג התפקידים התמטיים בפעלים הנ"ל אינו אחיד, ונראה שאין תפקיד אחד שמופיע בכל הפעלים הללו. לכן, קשה לראות דפוס מובהק לגבי סוג הפעלים שמופיעים במבנים מסוג זה.

במשך שנים רבות, נראה היה שהעברית המודרנית מסתפקת ב"אכל אותה" ו"שיחק אותה". כל עוד מדובר בדוגמאות מבודדות, מידת העניין הבלשני במבנים אלה היא מועטה, וניתן לפטור אותם כאנקדוטה משעשעת אך חסרת חשיבות. אלא שלאחרונה נראה שדוברי עברית רבים יוצרים מבנים מסוג זה גם עם פעלים נוספים, מה שמעיד על כך שקיים פה תהליך שיטתי יותר. כל המשפטים הבאים, למשל, נמצאו כדוגמאות טבעיות ברשת:

1. "כותב שורות אלו, למען גילוי נאות חטף אותה פעם באיזה זבנג ישירות לקיבה" ([כאן](http://www.notes.co.il/eli/11222.asp))
1. "לכלכת אותה עם התמונה בשחור לבן" ([כאן](http://www.google.com/search?q=%22%D7%9C%D7%9B%D7%9C%D7%9B%D7%AA+%D7%90%D7%95%D7%AA%D7%94%22&btnG=Search&hl=en&lr=&safe=off))
1. "הם ביצעו אותה בגדול." ([כאן](http://www.google.com/search?hl=en&lr=&safe=off&q=%22%D7%91%D7%99%D7%A6%D7%A2%D7%95+%D7%90%D7%95%D7%AA%D7%94+%D7%91%D7%92%D7%93%D7%95%D7%9C%22&btnG=Search))
1. "נתן דטנר לא עבד על הדמות כשחקן, אלא כבדרן ופספס אותה בגדול." ([כאן](http://www.google.com/search?hl=en&lr=&safe=off&q=%22%D7%95%D7%A4%D7%A1%D7%A4%D7%A1+%D7%90%D7%95%D7%AA%D7%94+%D7%91%D7%92%D7%93%D7%95%D7%9C%22&btnG=Search))

דובר עברית שמוסיף "אותה" באופן זה לפועל שלגביו לא מדובר עדיין בצירוף קבוע יודע, קרוב לוודאי, למה הוא מתכוון, ומניח שגם השומעים/קוראים יבינו. מה שמוביל לשאלה, מה בעצם התתרומה של "אותה" למשמעות המשפט? בניגוד לצירופים הקפואים "אכל אותה" ו"שיחק אותה", שקיבלו כבר משמעות חדשה כצירוף שלם, בדוגמאות 1-4 שלעיל ניתן עדיין לראות קשר למשמעותו של הפועל במבנים ללא "אותה". המעניין הוא שחלק מדוגמאות אלה יכלו להאמר גם ללא "אותה", והמשמעות היתה נשמרת. השערה אחת היא ש"אותה" משמש פה ככינוי גוף אקספלטיבי, כלומר ריק מתוכן סמנטי, שמופיע רק כדי למלא את העמדה התחבירית, בדומה ל-it במשפטים כמו "It is raining" או "It seems that he is late". מקובל להניח שכינויי גוף אקספלטיביים אפשריים רק בעמדת נושא, אם כי מאמר של פוסטל ופולום מ-1988 הצביע על מבנים כמו "I take it that you will pay", שנראה שכוללים כינוי גוף כזה כמושא. אפשרות נוספת היא שכינוי הגוף משמש כאמצעי תחבירי להפיכת פועל יוצא למעין פועל עומד, ואז הוא דומה יותר לכינויים כמו se בצרפתית וכינויים דומים הקיימים בשפות אירופאיות רבות.

אם אחת מההשערות הללו נכונה, נובע שהמשמעות המיוחדת של צירופים כמו "אכל אותה" היא תוצאה של סחף סמנטי ולא של תרומה שיטתית של "אותה" למשמעות. במילים אחרות, עצם השימוש ב"אותה" בצורה זו אינו משנה את המשמעות של הפועל, אבל צירוף מסוג זה הנכנס לשפה יכול לקבל משמעות חדשה במשך הזמן.

ולסיום, אם עוסקים בפרודוקטיביות של המבנה הזה, אי אפשר בלי גולת הכותרת, ["הביא אותה בשיחוק"](http://www.google.com/search?hl=en&lr=&safe=off&q=%22%D7%94%D7%91%D7%99%D7%90%D7%95+%D7%90%D7%95%D7%AA%D7%94+%D7%91%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%95%D7%A7%22&btnG=Search). כאילו לא מספיק "הביא אותה", נוספת לה פה הנומינליזציה של "שיחק אותה" – השם "שיחוק", הנגזר מהפועל "שיחק". ולמה "שיחוק" ולא "משחק"? למה לא, בעצם? כמו ש"גיהוץ" נגזר מ"גיהץ", ו"חיפוש" מ"חיפש", "שיחוק" הוא גזירה שיטתית לחלוטין; העובדה שהמילה "משחק" היא בעלת משמעות הקשורה למשמעותו המקורית של "שיחק" היוותה כנראה גורם שדירבן את דוברי העברית ליצור צורה שמנית חדשה שלא היתה קיימת לפני כן. באופן משעשע במקצת, נראה שבמקרה זה אפילו חסידי השפה העברית ה"נכונה" לא יוכלו למצוא פגם במילה החדשה, מעבר להסתייגות הריקה מתוכן ש"אין מילה כזאת".

הוספת תגובה