נדמה לי שאני נעקב

כמו שהבחינו כבר החבר'ה ב"דגש קל", נוצרה לה מין מסורת כזו לחגים של קיטורים על כמה שהשפה של היום זה לא מה שהיה פעם, על כמה שהיא הולכת ונהרסת, על כמה שהנוער עילג, וכו' וכו'. יש לזה כנראה ערך חברתי: אחרי שנגמרה ארוחת החג (אחת מהן), כל אחד חיסל כבר כמות אוכל שמספיקה למשפחה אפריקאית למשך שבוע, וצריך תעסוקה חדשה במקום אכילה (עד שיתפנה שוב מקום בבטן); אז מה עושים? מקטרים, ואם העיתונים מספקים נושאים לקיטור משותף על החיריק ושות' אז אפשר לשבת ולטחון את זה ביחד, ולהרגיש מה-זה חכמים ומשכילים. וכשזה נגמר אפשר לעבור לקטר על מערכת החינוך (ראיתם את תכנית הלימודים החדשה בחשבון? גם אם לא, זה לא משנה- לא תהיה לכם שום בעיה להשתלב בשיחה).

אז למה כל ההקדמה הזו? כדי להבהיר שאני לא באמת הולך לקטר, אלא רק לתהות. להתפלא. לתמוה. ובבקשה לא לצטט אותי בסוכה, זה פשוט לא עובד. לתהיה של בלשן אין את אותו אפקט כמו לקיטור בעיתון של לא-בלשן.

אז בקיצור, במסגרת תרגום הממשק של טוויטר לעברית, קיבלו פתאום ההמלצות שמופיעות בצד את הניסוח הבא:

נעקב על ידי

אמור לי מי חבריך ואומר לך מי אתה? לא: אמור לי על ידי מי אתה נעקב ואומר לך מי אתה.

מהרגע הראשון, משהו בניסוח הזה מאד צרם לי. לא נראה לי שאי פעם נתקלתי ב"נעקב" בצורת הסביל, וחיפוש בגוגל אישש את ההשערה שבאמת זו לא צורה שאנשים משתמשים בה. אבל כמו שכל סטודנט שנה א' לבלשנות יודע, העובדה שעדיין לא שמעת משהו לא אומרת שהוא בלתי אפשרי. אז למה כאן זה נשמע כ"כ רע (לי לפחות)? המקור באנגלית, כמובן, נשמע מצוין: X is followed by Y. אז למה בעברית לא?

הסביל בעברית הוא דבר מוזר. כן, הוא קיים, אבל דוברי עברית לא ממש אוהבים להשתמש בו. גם אם אפשר להגיד "הוא נעקץ על ידי דבורה" או "הוא נעצר על ידי שני שוטרים", הרבה דוברים יעדיפו להגיד "עקצה אותו דבורה" או "עצרו אותו שני שוטרים". נראה שבשפה כתובה או פורמלית הסביל יותר נפוץ, ועדיין העובדות הרבה יותר מסובכות ממה שנראה במבט ראשון: למשל, "רעידת האדמה הורגשה בכל הארץ" נשמע בסדר גמור, אבל "הדגדוג הורגש בכל הגב" זה כבר קצת מוזר. יכול להיות שיש כאן עניין של שכיחות, יכול להיות שמשהו נוסף.

אבל לא נראה לי שזה העניין במקרה הזה. יש כאן משהו הרבה יותר פשוט: סביל בד"כ אפשרי רק עם פעלים שמקבלים מושא ישיר, ללא מילת יחס: אכל-נאכל, הרגיש-הורגש, בנה-נבנה, תיקן-תוקן. פעלים שדורשים מילת יחס, לעומת זאת, לא מאפשרים לרוב סביל: בניגוד ל"מקס הוכה על ידי רוזה" (הסביל של "היכה את"), אי אפשר להגיד "מקס הורבץ על ידי רוזה" (הסביל של "הרביץ ל-"). ובניגוד לפעלים באנגלית כמו help, disturb, believe, remind, שמאפשרים סביל, הפעלים המקבילים בעברית, שדורשים מושא עקיף עם "ל-", לא מאפשרים סביל, כך שהמשפטים הבאים אינם אפשריים: "מקס נעזר על ידי רוזה", "מקס הופרע על ידי רוזה", "מקס הואמן על ידי רוזה", "מקס הוזכר לנקות את החדר" וכו'.

חזרה ל"נעקב על ידי": הפועל "לעקוב" הוא פועל שבצורת הפעיל שלו דורש מילת יחס: "רוזה עקבה אחרי מקס" (ולא "רוזה עקבה את מקס"). באנגלית זה לא ככה: "Rosa followed Max". לרוע המזל של מפתחי טוויטר, התוצאה היא שהסביל, שעובד מצוין באנגלית, לא עובד בעברית.

אז מה יהיה? יש שלוש אפשרויות: או שהגרסה העברית של טוויטר תמשיך לספר לנו מי נעקב על ידי מי, למרות ששום דובר עברית לא מדבר או כותב ככה. או שהם ימשיכו עד שבסוף הסביל "נעקב" באמת ייככנס לשימוש (או אם כבר: עד שהסביל "נעקב" ישתומש על ידי דוברי העברית). או שבסוף אנשי טוויטר ימצאו פתרון אחר. כמו שהבטחתי: תהיה, לא קיטור.

עדכון (14.10.12): טוויטר שינו את "נעקב על ידי" ל"במעקב על ידי". אני תמיד בעד פתרונות יצירתיים, בעיקר אם הם עובדים.


לא קשור לבלשנות, אבל אם כבר אנחנו בעניין להעקב: מיד אחרי שפרסמתי את הפוסט נתקלתי בוידיאו החשוב הזה, על רובוטים, מדע בדיוני, דרקולה, האייפון שלכם וזכויות האדם שאנשים מוותרים עליהן בלי לחשוב פעמיים בתמורה למסך נוצץ. הרבה חומר למחשבה. האם אתם באמת רוצים להעקב?

arnavonanasi

לפעמים לא צריך ללכת רחוק ולחפש עובדות אקזוטיות; לפעמים הן ממש מתחת לאף. למשל, לגבי השאלה אם בדיבור רגיל יש "רווחים" בין המילים. נכון, אפשר להקליט דוברים ולשבת עם תוכנות לעיבוד קול כדי לנתח את ההקלטות ולמדוד באופן אובייקטיבי אם יש או אין הפסקות בין המילים. אבל לפעמים התשובה פשוט מונחת לפניך.

הבן הקטן שלי צייר בגן ציור לאמא ואבא, לכבוד ראש השנה. הגננת כתבה בשמו את הברכה שהוא הכתיב לה, וגם הוסיפה הערות לציור, כמו שהוא ביקש, כדי שנבין מה מצויר. ומה שמצויר זה זה:

כן, אתם רואים נכון: ארנבון הנשיא.

אז מה זה ארנבון הנשיא? תנסו להגיד את זה בקול כמה פעמים.

עדיין לא?

השיחה בטח הלכה בערך ככה:

  • איזה ציור יפה! מה ציירת, ארנבת?

  • לא, זה לא ארנבת, זה ארנבון. ארנבון ננסי.

  • איזה ארנבון?

  • ארנבון ננסי.

(שתיקה של כמה שניות)

  • ארנבון הנשיא?
  • כן.

(שוב שתיקה; בראשה מתרוצצת מחשבה, "ילד מתוק, אבל קצת מוזר… טוב, גם ההורים שלו קצת מוזרים")

  • טוב.. אתה רוצה שאני אכתוב מה זה, שאמא ואבא ידעו?
  • כן.

אז בקיצור, אם היה לכם ספק שאין ממש רווח בין מילים בשפה מדוברת "נורמלית", ואם משחקים כמו "akokustasheleg" (משפט של 3 מילים שמשום מה אנשים בשום אופן לא מצליחים לפענח) או האזנה לדיבור בשפה זרה לא משכנעים אותכם, אני מקווה שעכשיו השתכנעתם.

מי זה התינוק הזה?

שידרגתי את הבלוג לוורדפרס 3.4, שבא עם אינטגרציה משופרת עם טוויטר, ולרגל האירוע הנה ציוץ שמשך את תשומת הלב שלי, ולא רק מהסיבה שאתם חושבים:

להמשיך לקרוא מי זה התינוק הזה?

בניגוד לתיאוריה הבלשנית, ב"הארץ" שוב מפרסמים שטויות

ושוב, כתבה ב"הארץ" שטוענת טענות מרחיקות לכת לגבי שפה ובלשנות, ובעצם לא מראה שום דבר מעבר לכך שלכותב אין שום מושג על מה הוא מדבר. הייתי כותב כאן תגובה, אבל עידן לנדו כבר עשה את זה, ובצורה הרבה יותר מעמיקה ומפורטת ממה שאני הייתי מצליח. התקציר: אין שום קשר.

אבל בואו נסתכל על הצד החיובי בעניין: אם מישהו חושב שכדי להפוך דיווח על בבונים שלומדים לזהות דפוסים מופשטים למשהו מעניין ומושך צריך להפוך את זה לטענה על הבלשנות הגנרטיבית, כנראה שמצבנו הרבה יותר טוב משחשבתי. ואפשר אולי לנסות להרחיב את השיטה לתחומים נוספים; הנה כמה כותרות לדוגמא:

  • "בניגוד לתיאוריה הבלשנית, מחירי העגבניות עלו בחודש האחרון ב-70%"
  • "בניגוד לתיאוריה הבלשנית, הממשלה החליטה לא לעשות שום דבר מועיל"
  • "בניגוד לתיאוריה הבלשנית, תזונה צמחונית מפחיתה סיכון לסרטן המעי הגס"
  • "בניגוד לתיאוריה הבלשנית, מזג האוויר יישאר ללא שינוי עד סוף השבוע"

כן, בהחלט הרבה יותר מעניין.

ללמוד בלשנות: בשביל הכסף, לא?

בדיחה קבועה בין בלשנים או סטודנטים לבלשנות היא שבחרנו לעסוק בבלשנות בשביל הכסף. כמו שאר התחומים במדעי הרוח, בלשנות לא בדיוק נחשבת לתחום שמתעשרים ממנו; מי שבא, בא בעיקר כי זה מעניין אותו. ולשאלת האמא היהודיה, "אבל ממה תתפרנס?", עונים בד"כ בהתחמקות כזו או אחרת, או עם איזכור של תחומים "סקסיים" כמו בלשנות חישובית או משהו כזה.

והנה פתאום, במסגרת הכנת מצגת על בלשנות ליום הפתוח בבר אילן שייערך מחר ומחרתיים (1-2.2.2012), התגלגלתי לדף שערער את כל השקפת עולמי על הבלשן העני אך מאושר: לפי הכתבה הזו, בעלי תואר ראשון בבלשנות משתכרים בסופו של דבר יותר מאשר בעלי תואר ראשון במנהל עסקים: "Students who major in linguistics, biology, fashion design, literature, urban planning, food science and philosophy are among those that make more money than business majors.". מאיפה הנתונים המפתיעים האלה? פשפוש נוסף הוביל אותי לדף באתר של חברת PayScale, שמתמחה באיסוף נתונים על מקצועות שונים. ולפי הטבלה שלהם, החציון של ההכנסה השנתית (בארה"ב) של בוגרי בלשנות באמצע הקריירה גבוה ב-200 דולר שלמים מזה של בוגרי עסקים. ואולי כדי לשכנע אותי שזה לא שהם טעו בהגדרת המונח Linguistics, מסתבר שגם בוגרי פילוסופיה או ספרות במצב טוב. (בעוד שבאופן לא מפתיע, כל המקצועות הטיפוליים במצב עגום, לא רק בארץ אלא גם בארה"ב).

אז מה ההסבר לנתון המאד לא צפוי הזה? אפשר כמובן לעיין בדף המעודכן באתר של האגודה האמריקאית לבלשנות, ה-LSA, שמפרט בין השאר תחומי עיסוק אפשריים לבוגרי בלשנות; אפשר גם לראות את רשימת תחומי העיסוק בפועל של בוגרי אנגלית באתר PayScale, שמצביעה במובהק על אחוז גבוה מאד של כאלה שעוסקים בסופו של דברים בתחומים שקשורים לכתיבה, עריכה והוצאה לאור (לא הצלחתי למצוא רשימה מקבילה לבלשנות); אבל מעבר לכל זה הייתי מציע לצאת מהקופסא ולקרוא את הכתבה הזו מ"TheMarker", שאותה הייתי מגדיר כקריאת חובה לכל מי ששוקל ללמוד מקצוע "לא מעשי".

עריכה: והנה קישור לעדות אישית של עוד מישהו שלמד בלשנות ולא נשאר רעב ללחם.

עריכה (28.9.2012): הנה עוד כתבה בנושא דומה – הפעם, על גיוס לגוגל של אלפי בעלי בעלי תארים במדעי הרוח, ועל כמה שדוקטורט במדעי הרוח זו השקעה טובה.

ואם סוף סוף אני כבר כותב כאן בבלוג, שתי התייחסויות קצרצרות לדברים אחרים:

חופש עם בתוך, חופש עם מחוץ

בעוד שב-Language Log עסוקים בלהתווכח האם "מילת השנה" חייבת להיות מילה או שהיא יכולה גם להיות צירוף, באים 88FM ושולפים במיוחד בשבילי שיר שמדגים בצורה מושלמת את העובדה שיש דברים שרק מילים, ולא צירופים, יכולות לעשות. אני לא יודע כמה פעמים כבר שמעתי את Don't dream it's over, השיר הנהדר משנות ה-80 של Crowded House, אבל רק עכשיו קלטתי עד כמה שורת הפתיחה שלו מבריקה: "There is freedom within, there is freedom without".

להמשיך לקרוא חופש עם בתוך, חופש עם מחוץ

מיהו חומסקיאני?

יש כל מיני שאלות על בלשנות שיכולות להוציא אותי מדעתי. רובן הן שאלות של אנשים שבחיים לא שמעו על בלשנות מודרנית, ושחושבים שבלשן הוא מין פילולוג שבזמנו החופשי מחפש במקורות חוקים של מה מותר ומה אסור. אבל אחת השאלות היותר מעצבנות זו שאלה שדווקא באה מאנשים ששמעו משהו על הבלשנות המודרנית: "אתה חומסקיאני?"

ולמה השאלה הזו כ"כ מעצבנת אותי? זה כנראה שילוב של שני דברים: אחד, שאני לא ממש יודע מיהו חומסקיאני. והשני, שבעצם קשור לראשון, הוא שמסתתרת בשאלה קדם הנחה שבלשנים מתחלקים לשני סוגים בדיוק: מעריצים עיוורים של חומסקי, וכאלה שיורקים לכל הכיוונים לשמע שמו. לפעמים השאלה מגיעה מאנשים עם רקע בפסיכולוגיה, שגדלו על "פרוידיאני" ו"יונגיאני". בכל מקרה, ברוב המקרים השואל מניח שהתשובה יכולה להיות רק "כן" או "לא".

להמשיך לקרוא מיהו חומסקיאני?

אין זמן, אבל בעצם יש

אי שם במזרח התיכון, חי לו שבט מבודד שבשפה שלו אין ביטוי שמקביל ל-Here we go again. אם היה, הייתי פותח בו את הפוסט הזה. כי כמו שקורה במחזוריות של אחת לכמה חודשים, מתפרסם לו בעיתונות דיווח על שבט כלשהו באמזונס שבשפתו אין דרך לבטא ??? (השלם את החסר). בד"כ הפרסום הזה מצטט באופן עמום איזה מחקר אקדמי; ובד"כ אין ממש קשר בין מה שהמחקר האקדמי עצמו טוען לבין הסיפורים הרומנטיים בעיתון.

אז הפעם מדובר בדיווחים על שפה בשם Amondawa, שלפי העיתונים אין בה שום דרך לבטא מושגי זמן.

להמשיך לקרוא אין זמן, אבל בעצם יש

של מי הלמבדה הזאת?

עבר כבר יותר משבוע מאז שנתקלתי בשיר המקסים הזה שאמור לגרום לכל בלשן או סטודנט לבלשנות לחייך מאוזן לאוזן (ולמי שרוצה, הנה המילים); סוגריים מרובעים ותכוניות מעולם לא נשמעו כ"כ רומנטיים.

להמשיך לקרוא של מי הלמבדה הזאת?

צרפת של חיטה

עובדה בסיסית ומוכרת לגבי השפה האנושית היא שיש שמות עצם ספירים (count nouns), ויש בלתי ספירים (mass nouns). לשמות ספירים יש צורת יחיד וצורת רבים (למשל, "כלב" ו"כלבים"), ואפשר לתאר כמות שלהם בעזרת מספרים ("שלושה כלבים"). לשמות בלתי ספירים יש צורת יחיד (למשל, "חלב" או "אורז"), אבל צורת הרבים שלהם, אם יש כזו, היא בד"כ בעלת משמעות של סוגים ("יינות", "סוכרים") או של מה שאפשר לתאר כ"חבילות" (למשל, "בירות" או "גשמים"); מה שאי אפשר לעשות עם שם עצם בלתי ספיר זה, כמובן לספור: אי אפשר להגיד "שתיתי שלושה חלבים" או "אכלתי עשרים אורז" (אבל אפשר "שתיתי שלוש בירות", ואז למעשה משתמשים בשם העצם "בירה" בתור שם עצם ספיר, במשמעות של "כוסות/בקבוקי בירה", ולא כשם בלתי ספיר).

אז איך בכ"ז מתארים כמות של משהו בלתי ספיר? בעזרת ביטויים שמתארים יחידות מידה: "שלוש כוסות חלב", "עשרים גרגרי/כפיות/כפות/קערות אורז", "500 מיליליטר בירה", וכו'. היות והמילים שמשמשות כתיאורי מידה הן בעצמן בד"כ שמות עצם, מתקבלים לעתים צירופים דו משמעיים: "שלושה בקבוקי יין" יכול לתאר כמות מסוימת של יין, או שלושה בקבוקים; "חמש שקיות של במבה" יכול לתאר כמות של במבה, או מספר של שקיות; וכו'. יש שפות שמאפשרות במקרים מסוימים להבחין בין שתי המשמעויות: באנגלית, הסיומת ful יכולה להפוך שם עצם לתיאור כמות חד משמעי: spoonful, truckful, bucketful, handful וכו'. (ולמי שמתעניין באספקטים הסמנטיים והתחביריים של המבנים הללו, אני ממליץ על תמסירי ההרצאות של סוזן רוטשטיין בנושא, כמו למשל זה או זה).

עד כאן, הכל ברור ומוכר. ופתאום יום אחד אני נתקל בדרך נוספת שלא היכרתי למדוד כמות של משהו שמתואר בשם עצם בלתי ספיר:

"Climate change cuts a France's worth of wheat out of global agriculture"
(Ars Technica)
להמשיך לקרוא צרפת של חיטה