תהיות על התפתחות הכתב

יש אנשים שמקדישים את חייהם למחקר היסטורי של התפתחות הכתב, מפשפשים בחרסים, נוברים במגילות, מנסים לגלות מי המציא את הכתב, מי העתיק ממי, וכו'. אבל אני לא אחד מהם.

לי יש תהיה מסוג אחר לגמרי לגבי התפתחות הכתב. כשילד בכיתה אלף מגיע לשליטה מספיק טובה בקריאה וכתיבה של אותיות דפוס, הוא עובר לשלב הבא: כתב. לא, לא כּתב (ktav) עם דגש ב-כּ', אלא כתב (xtav), בלי דגש. פשוט תשאלו ילד בכיתה אלף והוא יגיד לכם. (ולמי שלא רגיל לתעתיק פונטי: x מסמן את הצליל של כ' לא דגושה, או של ח' לא גרונית).

אז מאיפה בא בעצם ה-xtav הזה? זה לא שהילדים לא שומעים את המילה ktav- הם שומעים גם שומעים; והם גם רואים אותה, כתובה ומנוקדת:

otiyot

ובכל זאת, הם יודעים מה הם לומדים: xtav.

אני מניח שאני לא היחיד שחושב שמערכת חוקי הבג"ד כפ"ת שלמדנו בשיעורי לשון שבורה לגמרי ולא ממש עובדת בעברית המדוברת של ימינו (ולכן צריך להשקיע זמן ומאמץ כדי ללמוד אותה בבי"ס). לאור זאת, הציפיה הטבעית היא שילדים פשוט "יקפיאו" את הצורה הבסיסית של כל מילה: ובאמת, שום ילד לא יגיד שהוא משחק be-xadur (בכדור) אלא be-kadur (בכּדור); וכד'. אבל "כתב" לא עובד ככה: הילדים רואים ושומעים את המילה ktav, אבל אותה הם דווקא לא "מקפיאים". יכול להיות שהשרידים שעוד כן קיימים (בדיבור) לחוקי הבג"ד כפ"ת מצליחים להשיג מטרה אחת בלבד: לעשות לילדים סלט בראש. נכון, הם שומעים (ורואים) ktav, אבל גם bi-xtav (כמו בשער החוברת). למרבה הצער, הילדים לא יכולים להגיע למסקנה פשוטה כמו "לא ייתכן x/f/v בראש מילה" כשהם שומעים מילים כמו xatul, xaver, xnun או vered (שאי אפשר לצפות שילד בכיתה א' יידע שהן מתחילות דווקא ב-ח' וב-ו' ולא ב-כ' וב-ב'); ואם מתעקשים על מילים שמתחילות ב-כ' או ב-פ, אז גם xrom (כרום), fisfus (פיספוס) או floc (פלוץ). והמסקנה הבלתי נמנעת עבור הילדים, שבסה"כ מנסים לעשות קצת סדר בבלגן: אין כאן שום חוקיות. או במינוח המדעי המקובל: סמטוחה.

ועדיין, אם הם שומעים ktav אז למה להם בעצם להפוך את זה ל-xtav? יש שני סוגי הסברים שעולים בדעתי. ההסבר הראשון הוא שבפועל המקביל הם שומעים גם k וגם x: מצד אחד יש את katav/katavti וכו', ומהצד השני יש lixtov/tixtevu. ואולי מסיבה כלשהי (שאין לי מושג מהי) ה-x נתפס אצל הילדים כצורה הבסיסית (והסבר דומה אולי יעבוד גם לגבי מילים כמו ftax/ptax). וההסבר השני הוא שאולי יש כאן תהליך פונולוגי שקשור למבנה ההברה, שבעברית המודרנית (בניגוד לעברית של שיעורי לשון בבי"ס) יכולה בקלות להכיל רצף של 2 או יותר עיצורים בתחילתה; ובמקרה כזה, לשפות רבות יש "העדפות" בדבר רצף "טוב" יותר או פחות.

מה הכיוון הנכון להסבר? אין לי מושג. אם למישהו יש רעיון, או אולי הסבר יותר מוצלח, אני אשמח לשמוע.

6 תגובות בנושא “תהיות על התפתחות הכתב”

  1. אני מהמר על רצף סגמנטים: הצורות שמכילות את כל הרצף כ-ccvc הן mixtav, lixtov, nixtav, nixtov וחברותיהן. כשה-כ דגושה כמעט תמיד יש תנועה שמפרידה בינה לבין ה-ת: katav, kotev וכאלה. לכן הצורות שדומות לצורה החדשה שפתאום נלמדת (מי שומע על המילה "כתב" לפני כיתה א'?) הן אלה בהן העיצור הראשון בשורש נהגה x.

  2. יובל, ההסבר שלך נראה לי סביר מאד.
    והנה עוד שתי הגיות שנתקלתי בהן בימים האחרונים: ftax (פתח) ו-xibiti (כיביתי). גם לגביהן אני חושב שהסבר כמו שלך כנראה יעבוד.

  3. אזכיר משהו שקשור יותר לבלשנות הסטורית; ביידיש, שהיא הרי שפה עתיקת יומין הרבה יותר מהעברית המודרנית לפחות, משתמשת בכתב עברי, אפילו שהמילים לא עבריות. אפשר לראות שכבר לפני כאלף שנה כשהתחילו לכתוב אותה אז את הצליל x תמיד תייצג האות כ', וגם אציין שהכ' אף פעם לא דגושה. האות ח' כלל לא מופיעה ביידיש (למעט שימוש במילים מלשון הקודש). הניסוח שלי קצת מסורבל אבל הכוונה שלי סהכ להראות שאולי הטענה של יובל נכונה ותמיד הכ' הלא דגושה נתפשה כטבעית יותר.

  4. אוסיף משהו קטן – אולי בגלל ש ktav ו xtav אינן זוג מינימלי (בשונה מ xerem ו kerem למשל), ומשמעותן זהה, אכיפת הכלל "בג"ד כפ"ת בראש מילה מקבלות דגש קל" אינה פשוטה לדעת הילדים, וכמובן שאם הם שומעים מבוגרים שמדברים כך, זה לא תורם.

  5. אכפת לך לכתוב ts ולא c באות צד"י?
    האות c היא אחת המכוערות שבשימוש כגון זה. יותר קל לקרוא כפי שהצעתי.

  6. שמחה, מכיוון שזה בלוג בלשני אני משתדל עד כמה שאפשר להשתמש בסימונים המקובלים בבלשנות; במקרה של האות צ', התעתיק c הוא הנפוץ. למרות שיש כאלה שמעדיפים ts, היתרון של c הוא השמירה על העקרון שכל צליל ("סגמנט") מסומן ע"י אות אחת. באופן דומה, התעתיק של האות ש' הוא š ולא sh, וכד'.

    נכון שזה נראה קצת מוזר עבור מי שלא למד בלשנות, אבל כשמתרגלים זה מאד נוח.

סגור לתגובות.