במהלך העבודות על הכנת תחפושת רובוט לשני הבנים שלי, מצאתי את עצמי תוהה איך בעצם הוגים את הרבים של "רובוט": ròbotim או robòtim? למרות שיש לי (וכנראה לרוב דוברי העברית) העדפה לגרסה עם הטעם על ההברה הראשונה, גם האפשרות של הטעם על ההברה השניה באה בחשבון מבחינתי. השאלה הבלשנית היא למה בעצם יש כאן התלבטות בכלל?
כמובן שאי אפשר לשאול את השאלה הזו בלי לקחת בחשבון שהמילה "רובוט" היא מילת שאילה (loan word), כלומר מילה שהגיעה לשפה אחת משפה אחרת. מילות שאילה הן נושא מעניין מאד מבחינה בלשנית: גם בגלל שהן מדגימות אילו חוקי דקדוק עדיין פעילים בשפה (וחלים גם על מילים "טריות") ואילו חוקים כבר לא ממש בשימוש פעיל (ולכן מוגבלים לצורות קיימות ולא חלים על מילים חדשות בשפה); וגם בגלל שלעתים קרובות יש להן מבנה שמאתגר את חוקי השפה ה"קולטת", מה שמאפשר לראות מה סדרי העדיפויות של השפה כשצריך לעשות פשרות.
במקרה של רובוטים, אחד הדברים הראשונים שבולטים הוא ששתי התנועות של צורת היחיד נשמרות ללא שינוי בצורת הרבים, בניגוד למה שקורה במילים עבריות "ותיקות" (טופס-טפסים, בוטן-בוטנים, חלק-חלקים…). ובניגוד למילים עבריות ותיקות, הטעם ברבים הוא לא על סיומת הרבים: בניגוד למילים כמו ספרים, עבדים, גלמים, וכו', אף דובר עברית לא יגיד robotìm, עם טעם על -ים. המילה רובוטים לא חריגה כאן: שמירת ההברות וההמנעות מטעם על סיומת הרבים הן תכונות של הרבה מילות שאילה בעברית שצורת היחיד שלהן היא עיצור-תנועה-עיצור-תנועה-עיצור, עם טעם על התנועה הראשונה: גימיק, שיבר, לוטוס, חומוס, וירוס, סינוס, מיתוס, סירופ, קוקוס, הוביט…
אבל בניגוד ל"רובוט", הרבים של כל המילים הנ"ל הם בהכרח עם הטעם על ההברה הראשונה: אף אחד לא יגיד gimìkim, mitòsim, kokòsim וכד'. מה שמחזיר אותנו לתהיה המקורית: למה ב"רובוטים" הטעם על ההברה השניה לא נשמע רע כ"כ?
אני חושש שכאן אין לי הסבר יותר מעניין מאשר ההשערה שאולי בכ"ז יש כאן עניין היסטורי. המילה "רובוט" נולדה בצ'כית, וייתכן שלעברית היא הגיעה עם הטעם בצורת הרבים על ההברה השניה (והעובדה שאחוז ניכר מדוברי העברית הם דוברים ילידיים של שפות סלביות אולי גם היא שיחקה תפקיד). אבל גם אם זו הסיבה, זה עדיין לא אומר שדוברי העברית סוחבים איתם דקדוק צ'כי קטן בראש; סביר יותר שעבור חלק מדוברי העברית של ימינו (כמוני למשל), המילה "רובוט" מאוחסנת בלקסיקון המנטלי שלנו גם בצורת היחיד וגם בצורת הרבים, כי צורת הרבים היא לא צפויה.
ואם בכ"ז ננסה לגרד כאן איזה הסבר שמבוסס על החוקיות הפנימית של השפה במצבה הנוכחי (=הסבר סינכרוני), ייתכן שהעובדה שיש גם את המילה "רובוטיקה", עם הטעם על ההברה השניה, משחקת איזשהו תפקיד בלאפשר את אותו מיקום לטעם גם ב"רובוטים". אם יש משהו באפשרות הזו- אין לי מושג. ואם יש למישהו הסבר מוצלח יותר, אשמח לשמוע.
אולי הסיבה נעוצה דווקא בהיכרות עם המילה הרוסית "ראבוטה" работа, שמוכרת לא רק לדוברי הרוסית אלא גם מזוהה עם הסובייטים בתרבות האמריקאית.
ההטעמה במילה היא על ההברה השניה. מעניין שהתנועה הראשונה הופכת בהיעדר הטעמה מ-a לסוג של שווא, כך שהמילה נשמעת כמעט "רובוטה".
ומה שקורה עם מילים בנות שלוש הברות זה בכלל טירוף. אוטובוס-אוטובוסים, טלפון-טלפונים (גם שתי אפשרויות, והתיאוריה החמודה לפיה אחת מהן היא ריבוי מכשירים והשניה ריבוי שיחות).
לב, כן, זו בהחלט אפשרות, למרות שזה אולי חלק מההסבר ההיסטורי ולא בהכרח משהו שפעיל כעת: אני באופן אישי עשיתי את הקישור במשמעות בין "רובוט" ל"ראבוטה" רק לאחרונה, וברור לי שהטעם על ההברה השניה היה קיים אצלי גם בלי המודעות לעניין הזה. אבל יכול להיות ששמעתי דוברי רוסית הוגים "רובוטים" בצורה שהשפיעה גם עלי. בהקשר הזה היה יכול להיות מעניין לראות אם יש הבדל בהגיה של "רובוטים" בין דו-לשוניים דוברי עברית ורוסית (או ילדיהם) לבין מי שלא דובר רוסית.
יובל: אני לא משוכנע שאצלי ההבדל בין שתי ההגיות של "טלפונים" מקושר להבדל במשמעות, אבל זה כמובן מזכיר לי את שתי ההגיות של "דודות" (dòdot/dodòt) שבאופן מובהק נבדלות במשמעות, למרות שביחיד אין שום הבדל בהגיה. כאן אולי אפשר למצוא איזה הסבר סוציובלשני, כמו להתעקשות של ילדים בגיל מסוים ורובד מסוים של דיבור להגות שמות פרטיים עם טעם על ההברה הראשונה- אתה יודע, yùval וכו'…
יש עבודות בסיגנון אופטימליטי ת'יאורי בעברית? יש מצב שיש איזו היררכיית אילוצים על שילוב תנועות והפקת צלילים שמכריחה את זה.
פונולוגיה זה לא התחום שלי- אין לי מושג אם יש או אין ניתוחים כאלה של סוג התופעות הזה. אבל הניחוש שלי הוא שאם מדובר במילה בודדת שמתנהגת אחרת מכל האחרות, הסבר במונחי אופטימליות לא יהיה מאד מלהיב כי ההסבר לא יהיה "חסכוני" יותר מאשר סתם תיאור של העובדות. (אבל כמובן שאם יהיו עובדות נוספות שיוסברו באותו האופן אז זו כבר תהיה הכללה).
לאוון כהן מאונ' תל אביב יש עבודה על פונולוגיה של מילים שאולות.
כן, אוון הוא באמת האדם הנכון לשאול בהקשר הזה. התשובה שלו בדרך…
אכן כתבתי על מילים שאולות בכלל, ועל הטעם במילים שאולות בפרט. נושא סבוך ומרתק. קודם כל, פחות או יותר כל מה שנאמר כאן הוא נכון. מבולבלים? גם אני (קצת).
אז ככה, בדרך כלל, אין אלטרנציות במעבר בין יחיד לרבים (או נטייה בכלל) במילים שאולות. לא השמטת תנועות, לא שינויי עיצורים (בגדכפ"ת), ולא תזוזת טעם. הטעם במילים שאולות אינו זז בנטיית הרבים – כלומר איפה שהטעם ממוקם ביחיד הוא ימוקם גם ברבים. אבל זה בדרך כלל. יש יוצאים מן הכלל.
קודם כל, מילים כמו טלפון/אוטובוס, ומילים בעלות שלוש הברות או יותר בצורת יחיד, שהטעם אינו נופל בהן על אחת משתי ההברות הראשונות. אנחנו מאוד "סובלנים" כלפי טעם שרחוק מאוד מקצה ימין, אבל זה רק בצורות הלא נטיות. ברגע שיש נטיית רבים, הטעם נוטה לזוז לתוך משהו שנקרא three syllable window, כלומר אחת משלוש ההברות האחרונות (עם העדפה לטעם מלעילי, הברה אחת לפני הסוף).
המקרה של רובוט הוא מורכב יותר. קודם כל, כפי שנאמר (בצדק) יש השפעות פרדיגמטיות אמיתיות או השפעות פסבדו-פרדיגמטיות (כך אני קראתי להן במחקרי), ויכול לחול יישור פרדיגמה. קודם כל, מילים כמו רובוטיקה בפירוש יכולות להשפיע על הנטייה. שנית, השפעות משפות אחרות, ומילים דומות בשפות אחרות. שני ההסברים קבילים. יחד עם זאת, יש הסבר שלא הוזכר בשרשור לעיל. ישנם דוברי עברית שהוגים את צורת היחיד עם טעם מלרעי (בסוף), ואחרים (הרוב) שהוגים את המילה רובוט עם טעם מלעילי (הברה לפני הסוף). זו תוצאה, ככל הנראה, מכך שיכולות להיות כמה שפות מקור לאותו מילה באופן סינכרוני. יש עוד מילים כאלה. למשל נרטיב יכול להיות NArativ או naraTIV, כאשר הראשונה בהשפעה אנגלית, והשנייה בהשפעה צרפתית (למשל). שתי הצורות קיימות זו לצד זו. כנ"ל עם רובוט. ולכן יש גם שתי צורות רבים של רובוט ודוברים אפילו מערבבים בין הפרדיגמות השונות, מה שנותן אפקט של הבדל בין יחיד לרבים במיקום הטעם. יש אפילו העדפה לפרדיגמה הבאה: Robot/roBOtim, למרות שאין התאמה בין היחיד לרבים, כי כך תמיד יש טעם בהברה אחת לפני הסוף, מלעילי, גם ביחיד וגם ברבים, ועברית, באופן כללי מעדיפה טעם מלעילי על קדם-מלעילי או סופי (זו גם נטייה אוניברסלית).
קוריוז קטן על תזוזת טעם. לעיתים, כאשר יש שתי צורות מקבילות הזהות במשמעות אך השונות בטעם, אנחנו מקבלים בידול משמעות לאורך זמן, אשר כל צורה מקבלת משמעות אחרת. למשל teleFOnim הם שיחות בעוד ש-TElefonim הם מכשירים (אצל דוברים מסוימים), או salaTIM זה וולדורף וכאלה, אבל saLAtim זה חומוס/חצילים וכו'.
על קצה המזלג, כמובן.
אוון
אוון, רק הערה קטנה ושולית יחסית: לדעתי ההכללה לגבי "סלטים" היא עדיין יותר בתחום הסוציולינגוויסטיקה מאשר הסמנטיקה הלקסיקלית. נראה לי שהבחירה בין שתי ההגיות כאן תלויה יותר בזהות הדובר, הסיטואציה החברתית, איך הדובר רוצה להשמע וכו'; כמובן שיש לזה קורלציה לסוג הסלט… אבל אני חושב שאם תשאיר את הגורמים החברתיים קבועים ורק תחליף את הסלט, הטעם לא יזוז. אבל זו רק תחושת בטן שלי ואולי אני טועה.
טעם הסלט יישאר ערבי ויהי מה 😛