אין זמן, אבל בעצם יש

אי שם במזרח התיכון, חי לו שבט מבודד שבשפה שלו אין ביטוי שמקביל ל-Here we go again. אם היה, הייתי פותח בו את הפוסט הזה. כי כמו שקורה במחזוריות של אחת לכמה חודשים, מתפרסם לו בעיתונות דיווח על שבט כלשהו באמזונס שבשפתו אין דרך לבטא ??? (השלם את החסר). בד"כ הפרסום הזה מצטט באופן עמום איזה מחקר אקדמי; ובד"כ אין ממש קשר בין מה שהמחקר האקדמי עצמו טוען לבין הסיפורים הרומנטיים בעיתון.

אז הפעם מדובר בדיווחים על שפה בשם Amondawa, שלפי העיתונים אין בה שום דרך לבטא מושגי זמן.

הנה הכתבה ב"הארץ", והנה כתבה קצת פחות פשטנית מה-BBC. אבל למרבה המזל, חוץ מעיתונות מסורתית יש גם בלוגים, שחלקם לפחות טורחים גם להתייחס ברצינות לעובדות. אז במקום להמציא מחדש את הגלגל, אני פשוט אפנה אתכם
לפוסט המעולה הזה שמפרט בהרחבה מה בעצם המחקר טוען ולא טוען (וגם מספק קישור למאמר עצמו). למי שרוצה רק את התקציר, הטענה העיקרית של המאמר היא לא שבשפה הזו אין ביטויי זמן (להיפך, הוא דווקא מפרט רשימה די ארוכה של כאלה שקיימים), אלא שזו שפה שבה תיאורי זמן לא מבוססים על מטפורות מתחום המרחב. בהחלט מעניין; פשוט לא מה שהדיווח בעיתונות מספר.

מה זה בעצם אומר? כשאנחנו מדברים על זמן, חלק גדול מהייצוג הלשוני של הזמן מבוסס על מושגים שהשימוש המקורי שלהם הוא לתיאור יחסים במרחב: לפני/אחרי הארוחה, בין 8:00 ל-9:00, קרוב לשעה, מעל לשבוע, עד הערב, כל הלילה עוד לפנינו, האירוע כבר מאחורינו. דוגמאות נוספות שהמאמר מציג (באנגלית) – ביטויים כמו סוף השבוע מתקרב, הקיץ עבר, וכו' – מראות שניתן גם לדבר על זמן כעל יישות שזזה במרחב (ולא רק כיישות שנמצאת במקום מסוים במרחב ביחס לדובר). אם ננסה לתרגם את רשימת הדוגמאות הנ"ל לשפה אחרת כמו אנגלית, קל לראות שכמעט כולן ישמרו על המטפורה המרחבית. לכן, שאלה מתבקשת היא האם המיפוי בין זמן למרחב הוא תלוי-תרבות, או אולי משהו עמוק יותר. טענת המאמר היא שאכן מדובר בתופעה תרבותית ולא במרכיב בלתי נפרד מהמערכת הקוגניטיבית האנושית, שכן, לטענת המחברים, בשפת Amondawa הם לא מצאו עדות לשימוש בביטויי מרחב לתיאור זמן.

מסובך? לא נראה לי. מעניין? בהחלט. חבל אם כן שהדיווחים בעיתונות, פעם אחרי פעם, מצליחים להפוך כל דיווח מעניין על שפה לקשקוש א-לה-וורף על שפה שכביכול אין בה דרך לתאר משהו שהשפה שלנו כן מתארת.