אני ואתה

לכאורה, מה יותר פשוט ומובן מאליו מהמשמעות של המילים "אני" ו"אתה"? אבל כשחושבים על כך לעומק, רכישת המשמעות של מילים אלה (השייכות לקבוצה הכללית יותר של כינויי גוף דאיקטיים) מעוררת שאלות לא פשוטות. בפרט, האובייקט שאליו הן מתייחסות עשוי להשתנות ממשפט למשפט: בשיחה טיפוסית, מה שהיה "אני" במשפט אחד יכול להפוך להיות "אתה" במשפט הבא, וחוזר חלילה.

האחיין שלי בן שנה וחצי. הוא אומר "אתה" ומצביע על עצמו, ואומר "אני" כשהוא מדבר על אדם אחר.

במובן מסוים, נראה שהוא עושה את הדבר ההגיוני ביותר שאפשר, לאור החשיפה שלו לשימוש במילים אלה: ממשפטים כמו "אתה רוצה בקבוק?", "עכשיו אתה" או "אתה צריך ללכת לישון", שמופנים אליו, נראה סביר להסיק ש"אתה" זה הוא. באותו אופן, אם מבוגר אומר לו "אני אקח את זה" או "אני הולך עכשיו", המסקנה המתבקשת היא ש"אני" הוא שמו של המבוגר.

וכאן מתעוררת השאלה על התלות של רכישת שפה בקלט הלשוני של הסביבה: האם הילד הרוכש שפה בסה"כ מחקה את הקלט שאליו הוא נחשף? מצד אחד, חיקוי יסביר את השימוש ההפוך של אחייני בכינויי גוף. אלא שמצד שני, לאורך זמן נראה שהתבססות בלעדית על חיקוי וחיזוקים מהסביבה רק תרחיק במקרה זה את הילד מרכישת המשמעות הנכונה של כינויי הגוף. רוב המבוגרים מתקשים לעמוד בפני ילד שקורא לעצמו "אתה", ומקריאות השמחה של המבוגרים בכל פעם שהוא עושה זאת הוא עשוי להסיק שהוא עושה משהו יוצא מן הכלל; כלומר, נראה שהסביבה נותנת לילד שפע של חיזוקים חיוביים על השימוש השגוי – תופעה נפוצה כשילד עושה שגיאות "חמודות".

אם זה לא מספיק, בואו נחשוב לרגע מה יקרה אם מבוגר אחראי ינסה לתקן את הטעות. איך אפשר לתקן טעות מהסוג הזה? "לא, לא, לא – אתה זה לא אתה, אתה זה אני!" – יותר משזה מבהיר מהו השימוש הנכון בכינויי הגוף, זה נשמע כמו קטע מתוך קומדיה, כמו למשל הקטע המופתי הבא מתוך "הסימפסונס", סדרה שהיא מכרה זהב של הומור לשוני:

Homer has brought his family along on a business team-building exercise in the woods, and Marge, Bart, Lisa and Maggie are stuck in the National Park Service building while all the employees are off team-building. Bart is standing in front of a Smokey the Bear statue, who has an electronic voice and a little 'quiz' to administer. Bart and Smokey have the following exchange:

Smokey: (electronic intonation) "Who is the only one who can stop forest fires?"
Bart: (examines response panel, which has two buttons, marked "you" and "me". He presses "you").
Smokey: (electronic intonation) "You pressed YOU, meaning me. This is incorrect. You should have pressed ME, meaning you."

בסופו של דבר, גם ילד שבשלב ראשון משתמש בכינויי הגוף "אני" ו"אתה" שימוש הפוך לומד בסופו של דבר מה משמעותם האמיתית. באופן דומה, הילד לומד שהמילים "שם" ו"פה", בניגוד לצירופים כמו "בבית", אינן מציינות מקומות קבועים, אלא מקומות שתלויים במיקומו של הדובר. קרוב לוודאי שמעורב בתהליך הרכישה משהו מעבר לחיקוי הסביבה ולמידה על סמך חיזוקים; מדובר בהכללה ברמת הפשטה גבוהה הרבה יותר מסתם חיקוי: הילד לומד בסופו של דבר ש"אני" מציין את הדובר, ו"אתה" את הנמען, ושלא ניתן לקבוע מה מילים אלה מציינות מבלי לקחת בחשבון את ההקשר.

את הילד, כל הניתוח התיאורטי הזה כנראה לא ממש מעניין. בלי לקבל הסבר תיאורטי על דברים כמו דובר, נמען, או כינויי גוף דאיקטיים, כל ילד רוכש את הידע הזה בכוחות עצמו.

ולמי שרוצה מאמר קצת יותר רציני בנושא: אבסטרקט והמאמר המלא.

8 תגובות בנושא “אני ואתה”

  1. לא הצלחתי להגיע למאמר המלא. יש לכם אותו? אפשר לקבל אותו לדוא"ל?

  2. כן, שכחתי לציין שהגישה למאמר דורשת מינוי לכתב העת שבו הוא התפרסם- מה שאומר שמי שלא מחובר דרך רשת של אחת האוניברסיטאות קרוב לודאי שלא יוכל להוריד את המאמר. שלחתי לך את המאמר באימייל, בכל אופן.

  3. אחלה בלוג!
    אפשר לשלוח לי גם את המאמר??
    וברבות הימים שעברו מאז פרסום הבלוג, יש עוד מאמרים על הנושא?

    תודה.

  4. היי עודד,
    לגבי המאמר- משום מה גם אני לא מצליח עכשיו להגיע אליו.
    מאמרים נוספים- אולי יש, אבל היות וזה לא נושא שאני עוסק בו בד"כ, אני לא ממש מעודכן.

  5. שלום
    במסגרת עבודתי, חינוך מוזיקלי לגיל הרך,אני לומדת מתצפית תוך כדי עבודה, איך הילדים מבינים את דברי.
    אני מחפשת חיזוקים "מדעיים" לתובנות שלי וכאן אני פונה אליך.
    מהו האזור במח של הבנת השפה?
    יכול להיות שילדים ,או המח של הילדים, אינו מבין שלילה?
    תודה

  6. נוירולינגוויסטיקה זה לא התחום שלי, ולכן כדאי לקחת את מה שאני כותב כאן בערבון מוגבל:

    פעם חשבו שיש במוח 2 אזורי שפה: אזור ברוקה ואזור וורניקה; היום יש כבר ידע הרבה יותר מפורט על האזורים במוח שפעילים בזמן עיבוד שפה, וברור כעת שהתמונה הרבה יותר מורכבת ממה שחשבו בעבר; הידע שלי בעניין הזה נעצר כאן…

    לגבי הבנת שלילה אצל ילדים: קשה לי להאמין שיש שלב שבו ילדים כבר רכשו ידע תחבירי שמאפשר להם להבין וליצור משפטים שלמים אבל הם לא מבינים שלילה. מצד שני, אולי את מדברת על גילאים מאד מוקדמים, ואז יכול להיות שעדיין לא נרכש מספיק ידע לשם הבנת מבנים עם שלילה. מעולם לא עסקתי בנושא הזה, אבל אני מניח שחיפוש בגוגל של משהו כמו "acquisition of negation" עשוי לתת קישורים למחקרים בנושא.

סגור לתגובות.