על פעלי עזר בעברית

"פעם הייתי קם להציץ על העולם שום דבר לא הבנתי די יותר לא קם" (אריק איינשטיין, "אני אוהב לישון")

אחד מהדברים המרתקים לגבי שפה הוא הפער בין מה שאנחנו עושים לבין הדברים שאנחנו מודעים לכך שאנחנו עושים. לפעמים לא צריך ללכת רחוק ולחפש מבנים אקזוטיים ומסובכים כדי לראות את הפער הזה – הוא קיים כל הזמן ממש מתחת לאף שלנו. מקרה מעניין לדוגמא הוא השימוש בפועל עזר בעברית. האם יש בעברית פעלי עזר? כמעט כל דובר עברית יענה אוטומטית על השאלה הזו ב"לא" נחרץ; ולא מעט דוברי עברית מגיבים בכעס כשמפנים את תשומת ליבם לצורה "היה + בינוני" (למשל, "דן היה הולך"), ומגדירים אותה כ"העתקה קלוקלת" מאנגלית.

האם זו באמת העתקה קלוקלת מאנגלית?

קודם כל, כדאי לשים לב שהצורה הזו קיימת לא רק בשפת דיבור "נמוכה" ו"לא תקינה", אלא היא נפוצה בכל הרבדים של השפה. להלן דוגמא קצרה מתוך "סיפור על אהבה וחושך" מאת עמוס עוז: "אני לא זוכר אם היינו לובשים בגדים טובים לכבוד ההליכה לבית-המרקחת, לכבוד הטלפון לתל אביב, אבל לא אתפלא אם התלבשנו. זה היה מבצע חגיגי. כבר ביום ראשון אבי היה אומר לאמי: פניה, את זוכרת שהשבוע הוא השבוע של השיחה לתל אביב?".

קלוקלת או לא, האם צורה זו היא אכן העתקה של צורת ה-progressive מאנגלית? מצד אחד, הדמיון הצורני בולט מיד לעין; אבל מצד שני, מבחינה סמנטית, אין ספק שמשמעות המבנה הנ"ל בעברית שונה לחלוטין מהמשמעות של ה-progressive באנגלית. המשמעות בעברית היא של habitual- פעולה שחוזרת; באנגלית, לעומת זאת, כלל אין ל-progressive משמעות כזו: לא ניתן לתרגם "פעם הייתי רץ כל בוקר" ל-"Once I was running every morning".

משמעות נוספת שיש לצורה הזו בעברית היא של counterfactual- תנאי בטל: "הייתי הולך למסעדה הזאת אם הייתי שומע עליה ביקורות יותר טובות", או "מה בן-יהודה היה אומר על זה (אם היו שואלים אותו)?". גם משמעות זו לא קיימת באנגלית; קשה להעלות על הדעת דובר אנגלית שיגיד משהו כמו: "*I was going to that restaurant if I was hearing better reviews about it."

מצד שני, המשמעות הבסיסית של ה-progressive באנגלית- של פעולה מתמשכת שעדיין לא הגיעה לסיומה ברגע הרלוונטי- לא קיימת בעברית; את המשפט "He was eating when I came home" לא נתרגם לעברית כ"הוא היה אוכל כשבאתי הביתה". פרט אולי לצירופים בודדים כמו "הייתי יושנת" ששומעים מדי פעם (ומאיפה בכלל הגיע "יושנת"?), אין לצורה "היה + בינוני" משמעות של פעולה שטרם הסתיימה.

אז מאיפה הרעיון שמדובר בהעתקה מאנגלית? קשה לדעת. אם עוסקים בניחושים, הנה הניחוש שלי: צורה זו כלל לא מוזכרת בשיעורי הלשון בבית הספר, ומערכת הזמנים של העברית מתוארת לרוב כבעלת 3 זמנים (או 2+בינוני) בלבד; גם על פעלי עזר בעברית אף אחד לא לומד. לגבי אנגלית, לעומת זאת, כל ילד משנן שעות על גבי שעות רשימות של זמנים ושימושים בפעלי עזר. ואז, כשיום אחד אנחנו נתקלים במבנה בעברית שנראה כבנוי מפועל עזר + בינוני, מה המסקנה הראשונה שעולה במוחנו? שזו בסה"כ העתקה של צורה אנגלית.

האמת היא שמנקודת המבט של בלשן מודרני ממוצע, זה לא ממש חשוב מאיפה הצורה הזו הגיעה לעברית; אבל השאלה עדיין מסקרנת, ולו רק כקוריוז. יש כמה אפשרויות שנראות סבירות:

  • מיידיש, שפת האם של מחדשי השפה העברית, שבלי לשים לב הגניבו לעברית המודרנית הרבה יותר מאפיינים של יידיש ממה שהם התכוונו. חיפוש קצר בגוגל יראה שפע של צירופים כמו "היה יושב" אצל ביאליק, ברדיצ'בסקי ובני דורם. אלא שכאן דווקא יש הפתעה מעניינת: דווקא אצל אותו דור ניתן למצוא שימוש בצורה זו במשמעות של progressive, משמעות שכאמור אינה קיימת בעברית של ימינו. למשל, בסיפור "סוחר" מאת ח.נ. ביאליק: "כשנכנסתי, כבר היה יושב שם אותו בן אדם בין בני הבית המסובים וקולו הולך".
  • אפשרות נוספת היא שהצורה הזו הגיעה לעברית מ… עברית. לא קשה מדי למצוא צורות כאלה גם בתקופות מוקדמות יותר של העברית: "רבי … היה אומר…" וכד'. ובעצם, למה בכלל להניח שהצורה הזו הגיעה לעברית משפה אחרת? פעלי עזר קיימים בשפות רבות ושונות, ואין שום סיבה הגיונית שלא יהיו כאלה גם בשפה שמית.

יש עוד לא מעט שאלות לגבי השימוש הזה בפועל עזר בעברית; למשל, למה דווקא שתי המשמעויות שתוארו לעיל הן המשמעויות המתקבלות בעברית מ"היה+בינוני"? והאם אולי יש למבנה זה משמעויות נוספות? אבל מעבר לסמנטיקה של המבנה עצמו, מפתיעה לא פחות היא עצם העובדה שצורה כה בסיסית מצליחה "לחמוק" מהמודעות של מרבית דוברי העברית, ועדיין להיות כה נפוצה בעברית, על כל רבדיה.

13 תגובות בנושא “על פעלי עזר בעברית”

  1. אני דווקא חשבתי על המשמעות של היה + בינוני, אם נמשיך את הקבלתך לשפה האנגלית, גם במשמעות של פועל העזר would ("זמן עבר-עתיד"), בהמשך להימצאות המבנה הזה במשפטי תנאי-בטל… לא הצלחתי להבין בדיוק את הקשר ל-Past Progressive.
    בכל מקרה, אחלה פוסט ואחלה אתר… תהיתי על השימוש במבנה הזה כבר הרבה זמן ולא מצאתי אף מאמר על כך ברשת… תודה

  2. מבחינת הזמנים ופעלי העזר, אחד המשפטים היפים בעברית הוא:

    "עקביא בן מהללאל היה אומר: דע מנין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן את הדין".

    בלשון תקופת המשנה, נעשה שימוש נרחב ב"היה אומר" לזמן עבר, וב"עתיד ליתן" לזמן עתיד. פעלי עזר נוספים שללא ספק קיימים הם "אני הולך לבכות לך", ו"עומד ליפול".

    שאלה מעניינת נוספת היא בקשר לשימוש בהווה עבור עתיד: "מחר אני נוסע". אני לא בטוח אם זו שאילה מאנגלית או שזו פשוט התפתחות טבעית בכל שפה שהיא.

  3. תודה על ההערות לגבי פעלי עזר בשפת המשנה- אני מודה שהידע שלי בשלב הזה בהיסטוריה של העברית הוא די בסיסי.

    לגבי שימוש בצורת ההווה לציון זמן עתיד- אני בפירוש לא חושב שזו שאילה מאנגלית, אלא דוגמא לכך שהזמן הדקדוקי (כלומר, הצורה) לא תמיד חופף אחד לאחד את הזמן הסמנטי. יש לא מעט דוגמאות כאלה- אולי בעתיד אני אכתוב על זה משהו.

  4. בערבית קיים המבנה של היה (kana)+ פועל ואכן ביטוים כמו "הייתי הולך" נפוצים במשפטים שאומרים דוברי ערבית בעברית.

  5. אמנם זהו פוסט ישן, אבל אני מקווה שתשים לב לתגובה.
    בספרות חז"ל, לפי הידע המוגבל שלי, יש מקרים מובהקים של progressive – "היה מהלך", למשל.
    חיפוש בגוגל מעלה את המשפטים "היה מהלך מחוץ לכרך וראה תינוק" ו"היה מהלך בדרך והגיע זמן התפילה".

  6. כן, זה באמת נחמד לראות שימוש בצורה הזו כ-progressive בספרות חז"ל- זה בהחלט מראה שגם שפות שאין ביניהן שום קשר הסטורי (כמו עברית קדומה ואנגלית, למשל) יכולות לעשות דברים מאד דומים.
    וכל זה רק מגביר את התהיה על העלמות המשמעות הזו מהעברית של ימינו.

  7. מקווה שמותר להגיד תודה באיחור – בזכות הפוסט הזה מצאתי איך אומרים "תנאי בטל" באנגלית = counterfactual.

    גבי המילה "יושנת" יש תשובה אצל גיא דויטשר בספר "גילגולי לשון". הצורה התקנית "ישנה" היא על משקל פעלי המצב כמו שמחה, רעבה וכד'. הצורה "יושנת" היא על משקל הפעלים הרגילים כמו יושבת, עובדת וכו'. נראה שבעיני הדוברים שינה היא פעולה ולא מצב.

    לעניין הפרוגרסיב אולי יותר מדוייק לומר, שהשימוש בעברית נמשך בזמן past progressive דווקא: הטלפון צלצל בזמן שהייתי קוראת.

  8. אפרת- זו באמת הכללה מעניינת לגבי "יושנת". אני אמנם בשום אופן לא הייתי מגדיר את "רעבה" כפועל (אין לו נטיות של פועל- למשל, אין לו צורות עבר/עתיד), ולגבי "שמחה"- נראה לי שזה דו-משמעי בין שם תואר לבין פועל; לכן, אני הייתי מנסח את ההבחנה הזו לא במונחים סמנטיים (פעולה/מצב) אלא במונחי קטגוריה דקדוקית (פועל/תואר); אבל בכל מקרה, זה באמת משהו שלא שמתי אליו לב עד עכשיו.

    לגבי הדוגמא שלך לפרוגרסיב בעבר- ברור שבעברית אי אפשר לעשות משהו כזה בהווה, כי אין בכלל פועל עזר בהווה (כלומר, אין ל"הייתי" צורת הווה שמישהו גם משתמש בה בדיבור); ולגבי התקינות של המבנה שנתת בעבר- אני לא בטוח שכל דוברי העברית יקבלו את זה (לי באופן אישי זה נשמע קצת גבולי), אבל אם כן- בהחלט מעניין לבדוק את המבנה הזה יותר לעומק.

  9. ל"רעבה" יש נטיות בעבר ועתיד: רעבתי, רעבו, ארעב וכו'.
    גוגל מצא 374 "רעבתי".

    המשפט שלי בעבר הוא, מבחינה תחבירית, בדיוק כמו המשפט של ביאליק… אני חושבת שלא למדנו את הזמן הזה בבית הספר כי התעמקנו בזמנים שיש להם מילים ייעודיות ופחות בתחביר. לעומת זאת כשלומדים אנגלית כשפה זרה, אין ברירה אלא ללמוד את התחביר בצורה מסודרת.

  10. כן, "רעב" קיים כפועל במשלב (register) גבוה, אבל לא ממש קיים בשפת הדיבור של רוב האנשים. "רעב" כשם תואר קיים לעומת זאת בכל הרבדים של השפה. נראה לי שההכללה כאן היא שעבור הרבה דוברי עברית, מה שלא נראה כמו פועל הוא לא פועל, ובכיוון ההפוך- אם משהו צריך להיות פועל, הוא מקבל צורה של פועל (ולכן "ישנה" הופך ל"יושנת"). אם זו באמת ההכללה, זה מעניין- זה אומר משהו על "יחסי הכוחות" בין המרכיבים השונים של הדקדוק שלנו.

    ולגבי הדקדוק שלנו והדקדוק של ביאליק: זה לא בדיוק אותו דקדוק- יש דברים שביאליק היה אומר/כותב ושום דובר עברית בן זמננו לא היה מעלה על דעתו להגיד. נראה שבמקרה הספציפי הזה, יש הבדלים בין דוברי עברית- יש כאלה שעדיין מקבלים את המבנים האלה במשמעות של פרוגרסיב, ויש כאלה שזה נשמע להם גבולי.

    ובכל אופן, אני מסכים איתך שבבי"ס מתייחסים הרבה יותר למורפולוגיה של העברית מאשר לצדדים כאלה של התחביר; רוב בוגרי התיכון בארץ בטוחים ש"תחביר" זה בסה"כ זיהוי של נושא-נשוא-מושא ישיר-מושא עקיף וכו'.

  11. עורכי מילון ספיר אומרים על צורת הבינוני (זמן הווה): "ההבחנה בין השימוש השמני והשימוש הפועלי לא תמיד חדה, ולא אחת היא מתחוורת רק לאחר הבנה מלאה של הטקסט הנקרא". המילים ממשפחה זו הן גם תואר וגם פועל בלי סתירה. נכון שהשימוש כפועל נפוץ בעיקר ב"ישנה" ו"גדלה" המשתבשות, אבל חוץ מהן מצאתי גם "שמחה" ו"נמסה".

    זיהוי נושא-נשוא-מושא בעברית עוזר מאוד כאשר רוצים ללמד ניקוד סופי בערבית ספרותית. כמובן, נשאלת השאלה מדוע מישהו בכלל ירצה ללמד את זה…

  12. נכון, אין ספק שיש הרבה מילים שהן דו-משמעיות בין פועל לשם. אני רק לא בטוח שזה בדיוק מה שקורה במילים כמו "רעב" בשפה המדוברת.

    לגבי זיהוי התפקיד התחבירי- זה לא שאין לזה ערך, אבל בסה"כ היה לי חשוב להבהיר ש"תחביר" זה הרבה הרבה יותר מהעניינים האלה. ואגב, יש קצת מעגליות בדוגמא שנתת- אחת הדרכים לקבוע מהו הנושא, לפי גישות מסוימות, היא לבחון את היחסה (ה"ניקוד הסופי" בערבית ספרותית). אחת הבעיות בגישה לתחביר שנלמדת בתיכון היא שאין בה הגדרה מדויקת לגמרי למושגים שעליהם מתבסס הניתוח, מה שמוביל לפעמים לבעיית ביצה ותרנגולת. אבל כאן אני כבר גולש לכיוון אחר לגמרי…

סגור לתגובות.